מילון מושגים בדי־ג׳יי ושירים
85 מושגים · הגדרה, דוגמאות ושיעור מלא לכל מושג
- אדג׳ואדג׳ו (adagio — ״בנחת״ באיטלקית) הוא מילת טמפו שמשמעה ״איטי ורגוע״ — בערך 66–76 פעמות לדקה לפי רוב המקורות, ויש שנותנים מספרים נמוכים יותר.
- אטמי אוזנייםאטמי אוזניים הם פריטים קטנים שמכניסים לתעלת האוזן כדי להנמיך את עוצמת הקול שמגיעה לאוזן הפנימית. הם הכלי החשוב ביותר לשמירה על השמיעה במקומות רועשים.
- אלגרואלגרו (allegro — במקור ״עליז״ באיטלקית) היא מילת טמפו שמשמעה ״מהיר ושמח״ — בערך 120–156 פעמות לדקה, ויש מקורות שמרחיבים עד כ־168.
- אנדנטהאנדנטה (andante — ״הולך״ באיטלקית) היא מילת טמפו שמשמעה ״בקצב הליכה״ — לא איטי ולא מהיר, בערך 76–108 פעמות לדקה.
- אצ׳לרנדואצ׳לרנדו (accelerando — ״מאיץ״ באיטלקית, ובקיצור accel.) היא הוראה בתווים להגביר את המהירות בהדרגה, עד לטמפו מהיר יותר.
- אקולייזר (EQ)אקולייזר (EQ) הוא כלי שמחזק או מחליש תדרים מסוימים בצליל — נמוכים (בס), אמצעיים וגבוהים — וכך משנה את ה״צבע״ שלו.
- באק־ביטבאק־ביט הוא הטעמה על הפעמה השנייה והרביעית בתיבה של 4/4 — לרוב מכה של תוף סנר או מחיאת כף — שנותנת לשיר תחושה של תנועה קדימה.
- ביט־מאצ׳ינגביט־מאצ׳ינג (beatmatching — ״התאמת פעמות״) הוא הכישור של די־ג׳יי לגרום לפעמות של שני שירים להיות באותה מהירות ובאותו מקום בדיוק, כך שאפשר לנגן אותם יחד.
- בילד־אפ ודרופבילד־אפ הוא קטע שבונה מתח לקראת שיא, ודרופ הוא הרגע שבו המתח ״נשבר״ — כל הביט והבס נכנסים בבת אחת. זה המבנה המרכזי במוזיקה אלקטרונית לריקוד.
- בית (בשיר)בית הוא חלק בשיר שמספר את הסיפור. המנגינה של כל הבתים בדרך כלל דומה, אבל המילים משתנות — כמו פרקים בספר.
- ברייקביט (ברייק)ברייק (break — ״הפסקה״) הוא קטע בשיר שבו שאר הכלים נעצרים ומתנגנים רק התופים. ברייקביט הוא ביט שנבנה מלולאה של קטע כזה.
- גרובגרוב הוא התחושה הקצבית של שיר — השילוב בין תופים, בס וכלים אחרים שגורם לגוף לרצות לזוז. אומרים ״יש לשיר גרוב״ כשהקצב ״יושב טוב״.
- גשר (חלק C)הגשר — שבישראל קוראים לו גם ״חלק C״ או ״C-part״ — הוא חלק בשיר שמופיע בדרך כלל פעם אחת, אחרי הפזמון השני, ושונה מכל מה ששמענו עד אז.
- דאבסטפדאבסטפ הוא סגנון של מוזיקה אלקטרונית שנולד בדרום לונדון בתחילת שנות ה־2000. הטמפו שלו סביב 140 BPM, אבל מרגישים אותו כחצי — ״חצי זמן״.
- דאון־ביט (הפעמה החזקה)דאון־ביט הוא הפעמה הראשונה בכל תיבה — ה״אחת״ — שמורגשת בדרך כלל כחזקה ביותר ומסמנת את תחילת התיבה.
- די־ג׳יי (תקליטן)די־ג׳יי, או תקליטן, הוא מי שבוחר ומשמיע מוזיקה מוקלטת לקהל — ברדיו, באירוע או במועדון — ומחבר בין השירים כך שהחוויה תהיה רציפה.
- דיסקודיסקו הוא סגנון מוזיקה לריקוד שפרח בשנות ה־70, במיוחד בארצות הברית ובאירופה. השם בא מ״דיסקוטק״ — מועדון שבו מנגנים תקליטים לריקוד.
- דציבלדציבל (dB) הוא היחידה שבה מודדים עוצמת קול. ככל שהמספר גבוה יותר, הקול חזק יותר — אבל הסולם ״קופץ״: כל תוספת של 10 דציבל נשמעת בערך פי שניים חזקה.
- דראם אנד בייסדראם אנד בייס (drum and bass — ״תופים ובס״) הוא סגנון של מוזיקה אלקטרונית שנולד בבריטניה בתחילת שנות ה־90 ובאמצען, והוא מהמהירים בין סגנונות הריקוד — בערך 160–180 BPM.
- האוסהאוס (house) הוא סגנון של מוזיקה אלקטרונית לריקוד שנולד במועדונים בשיקגו שבארצות הברית בתחילת שנות ה־80 ובאמצען, ומשם התפשט לכל העולם.
- הוקהוק (hook — ״וו״ באנגלית) הוא קטע קצר וקליט בשיר — משפט, מילה, מנגינה של כלי או קצב — ש״תופס״ את המאזין ונתקע בראש.
- הי־האטהי־האט הוא זוג מצלתיים קטנות שמונחות זו מעל זו על מעמד, במערכת תופים. הוא משמיע ״טס־טס־טס״ מהיר שממלא את החללים בין הקיק לסנר.
- היפ־הופהיפ־הופ הוא סגנון מוזיקה ותרבות שלמה שנולדו בשנות ה־70 בשכונת הברונקס בניו יורק, בעיקר בקהילות אפרו־אמריקניות ולטיניות.
- הרמוניההרמוניה היא מה שקורה כשכמה צלילים נשמעים בבת אחת. היא ״השכבה״ שמתחת ללחן, ונותנת לו צבע ורגש — בעיקר בעזרת אקורדים.
- זכות יוצריםזכות יוצרים היא זכות שהחוק נותן למי שיצר יצירה מקורית — שיר, לחן, הקלטה, ספר, ציור — להחליט מי רשאי להעתיק, לפרסם, להשמיע בפומבי או לשנות אותה.
- חריזה (חרוז)חרוז הוא התאמה בצליל בין סופי מילים — כמו ״ים־חם״ או ״לילה־גילה״. חריזה היא סידור של שורות כך שהן מסתיימות במילים חורזות.
- טכנוטכנו הוא סגנון של מוזיקה אלקטרונית לריקוד שנולד בדטרויט שבארצות הברית באמצע שנות ה־80, ומשם הגיע לאירופה — במיוחד לגרמניה — ולכל העולם.
- טמפוטמפו (באיטלקית ״זמן״) הוא המהירות של המוזיקה — כמה מהר הפעמות עוקבות זו אחר זו.
- טנטון (צפצוף באוזניים)טנטון (טיניטוס) הוא תחושה של צליל באוזניים — צפצוף, זמזום, שריקה או רחש — כשאין שום מקור לצליל בחוץ. הוא מופיע הרבה אחרי חשיפה לרעש חזק.
- טראנסטראנס הוא סגנון של מוזיקה אלקטרונית לריקוד שהתפתח באירופה בתחילת שנות ה־90, עם מנגינות סינתיסייזר ארוכות ו״מרחפות״, בניית מתח איטית ושיאים גדולים.
- לופ (לולאה)לופ (loop — ״לולאה״) הוא קטע מוזיקלי — בדרך כלל תיבה אחת, שתיים או ארבע — שמתנגן שוב ושוב בלי הפסקה, כך שהסוף שלו מתחבר בדיוק להתחלה.
- לחן (מלודיה)לחן, או מלודיה, הוא רצף של צלילים שמתנגנים בזה אחר זה — החלק בשיר שאפשר לשיר, לשרוק או לזמזם. מי שכותב לחנים נקרא מלחין.
- לרגולרגו (largo — ״רחב״ באיטלקית) הוא מילת טמפו שמשמעה ״איטי מאוד ורחב״ — בערך 40–60 פעמות לדקה, לפי רוב המקורות.
- מאסטרינגמאסטרינג הוא השלב האחרון בהפקת שיר: עבודה על הקובץ הסופי של המיקס — תיקוני צבע ועוצמה עדינים — כדי שהשיר יישמע טוב בכל מקום ויתאים לשאר השירים באלבום.
- מאשאפמאשאפ (mashup — ״ערבוב״) הוא שילוב של שני שירים או יותר ליצירה אחת, למשל השירה של שיר אחד מעל הליווי של שיר אחר.
- מהלך אקורדיםמהלך אקורדים הוא סדר של אקורדים שחוזר לאורך השיר או בחלק ממנו — למשל ארבעה אקורדים שמתנגנים שוב ושוב בבית.
- מודרטומודרטו (moderato — ״מתון״ באיטלקית) היא מילת טמפו שמשמעה ״במהירות בינונית״ — בערך 108–120 פעמות לדקה, בין אנדנטה לאלגרו.
- מוטיבמוטיב הוא רעיון קטן שחוזר לאורך יצירה וקושר אותה יחד. בשיר זו יכולה להיות מילה או תמונה, ובמוזיקה — רצף קצר של כמה צלילים או קצב.
- מטרונוםמטרונום הוא מכשיר או יישום שמשמיע תקתוק קבוע — אחד בכל פעמה — במהירות שבוחרים ב־BPM, כדי לעזור לנגנים לשמור על טמפו.
- מילוי (פיל)מילוי, או ״פיל״ (fill), הוא קטע תופים קצר — לרוב בסוף משפט של 4 או 8 תיבות — שמשנה לרגע את הדפוס הקבוע ומודיע לאוזן: ״עכשיו משהו חדש מתחיל״.
- מיקס (ערבול)מיקס (ערבול) הוא השלב שבו לוקחים את כל הערוצים המוקלטים של שיר — שירה, תופים, בס, כלים — ומאזנים ביניהם, כדי שכל חלק יישמע ברור והשיר יישמע כיחידה אחת.
- מיקס הרמונימיקס הרמוני הוא בחירת השיר הבא לפי הסולם שלו — כך ששני השירים, שמתנגנים יחד בזמן המעבר, יתאימו לא רק בקצב אלא גם בצלילים.
- מיקסר די־ג׳יימיקסר די־ג׳יי הוא המכשיר שמקבל צליל משני מקורות או יותר — פטיפונים, נגנים — ומחליט כמה מכל אחד יגיע לרמקולים. הוא הלב של עמדת הדי־ג׳יי.
- מיקרופוןמיקרופון הוא מכשיר שהופך גלי קול לאות חשמלי. בתוכו יש קרום דק (דיאפרגמה) שרוטט כשהקול פוגע בו, והרטט מומר לזרם חשמלי שאפשר להגביר ולהקליט.
- מכונת תופיםמכונת תופים היא מכשיר אלקטרוני — או תוכנה — שמשמיע צלילי תופים לפי דפוס שמתכנתים בה, בקצב מדויק וקבוע.
- משקל (במוזיקה)משקל הוא מספר הפעמות בכל תיבה, וסוג הפעמה שסופרים. כותבים אותו כמו שבר בתחילת התווים — למשל 4/4 או 3/4.
- נחלת הכללנחלת הכלל היא ״המאגר המשותף״ של יצירות שאין עליהן עוד זכויות יוצרים — בדרך כלל כי עבר מספיק זמן מאז מות היוצר — וכל אחד רשאי להשתמש בהן, להעתיק ולשנות.
- סווינג (תחושת קצב)סווינג הוא תחושת קצב שבה כל צליל שני בזוג מאחר מעט, כך שבמקום ״טה־טה־טה־טה״ שווים שומעים ״טאה־טה, טאה־טה״ מקפץ.
- סולם ומפתח (טונליות)הסולם, או המפתח (הטונליות), של שיר הוא קבוצת הצלילים שהשיר משתמש בהם, והצליל המרכזי — הטוניקה — שסביבו הכול מסתובב. למשל: ״השיר בלה מינור״.
- סטמיםסטמים (stems — ״גבעולים״) הם קבצים נפרדים של חלקי השיר: קובץ אחד לשירה, אחד לתופים, אחד לבס, אחד לכלים — שכשמנגנים אותם יחד מקבלים את השיר המלא.
- סטפ סיקוונסר (רשת צעדים)סטפ סיקוונסר הוא שיטה לבניית ביט: מחלקים תיבה למשבצות שוות — בדרך כלל 16 — ובכל משבצת מסמנים אם כלי מסוים מנגן או שותק.
- סיום (אאוטרו)הסיום, או האאוטרו, הוא הקטע האחרון של השיר. הוא יכול להיות סיום חד על אקורד אחד, חזרה על הפזמון, או ״פייד־אאוט״ — דעיכה הדרגתית עד שקט.
- סינקופהסינקופה היא הטעמה במקום לא צפוי בקצב — בדרך כלל בין הפעמות או על פעמה חלשה — שיוצרת הפתעה קטנה ותחושת קפיצה.
- סמפל (דגימה)סמפל (בעברית ״דגימה״) הוא קטע צליל מוקלט — מכה של תוף, אקורד, מילה, ציוץ — שמשתמשים בו כחלק מיצירה חדשה. מכשיר שמנגן דגימות נקרא סמפלר.
- סקרץ׳סקרץ׳ (באנגלית scratch — ״שריטה״) הוא טכניקה שבה הדי־ג׳יי מזיז תקליט הלוך ושוב מתחת למחט של הפטיפון, ויוצר צלילים קצביים חדשים.
- פאנינגפאנינג הוא הזזת צליל בין הרמקול השמאלי לרמקול הימני (או בין שתי האוזניות), כדי לקבוע ״איפה״ הוא נשמע במרחב.
- פזמוןפזמון הוא החלק בשיר שחוזר כמה פעמים עם אותן מילים ואותה מנגינה. הוא ״הלב״ של השיר — שם נמצא בדרך כלל המסר המרכזי ולעיתים גם שם השיר.
- פזמונאי (כותב מילים)פזמונאי הוא מי שכותב את המילים של שירים. לעיתים הוא גם המלחין, ולעיתים הוא עובד יחד עם מלחין שכותב את הלחן.
- פטיפוןפטיפון הוא מכשיר שמסובב תקליט על צלחת, בזמן שמחט עדינה עוברת בחריץ שבתקליט. הגלים הזעירים בחריץ מרעידים את המחט, והרטט הופך לצליל.
- פיידר פיץ׳ (טמפו)פיידר פיץ׳ (או פיידר טמפו) הוא מחוון בפטיפון, בנגן או בקונטרולר שמאיץ או מאט את השיר — בדרך כלל בטווח של כמה אחוזים — כדי להשוות את ה־BPM שלו לשיר אחר.
- פעמה (ביט)פעמה היא הדופק הקבוע של המוזיקה — הנקודות שחוזרות במרווחים שווים, שבהן אנחנו מקישים ברגל או מנענעים את הראש.
- פרה־פזמוןפרה־פזמון הוא קטע קצר שבא אחרי הבית ולפני הפזמון. תפקידו לבנות מתח ולהגיד לאוזן: ״עוד רגע מגיע הפזמון!״
- פרייזינגפרייזינג (מ־phrase — ״משפט״) הוא תזמון של מעבר לפי המשפטים המוזיקליים: הדי־ג׳יי מתחיל את השיר הבא בתחילת משפט, כך שהחלקים של שני השירים מתחלפים באותו רגע.
- פרסטופרסטו (presto — ״מהר״ באיטלקית) היא מילת טמפו שמשמעה ״מהיר מאוד״ — בערך 168–200 פעמות לדקה. מעליה יש ״פרסטיסימו״ — הכי מהר שאפשר.
- פתיחה (אינטרו)הפתיחה, או האינטרו, היא הקטע הראשון של השיר — לפני שהבית הראשון מתחיל — שמכין את המאזין ומציג את הקצב, הצליל והאווירה.
- קומפרסורקומפרסור (״דוחס״) הוא כלי שמקטין את ההבדל בין הרגעים השקטים לחזקים בצליל: כשהצליל עובר עוצמה מסוימת, הקומפרסור מחליש אותו, וכך הכול נשמע אחיד ונשלט יותר.
- קונטרולר די־ג׳ייקונטרולר די־ג׳יי הוא לוח שמתחבר למחשב, לטאבלט או לטלפון, ובו כפתורים, מחוונים וצלחות שמדמים שני דקים ומיקסר. המוזיקה עצמה נמצאת בתוכנת די־ג׳יי.
- קיו (האזנה מוקדמת)קיו (cue) הוא הכפתור במיקסר או בנגן ששולח שיר לאוזניות של הדי־ג׳יי בלבד, בלי שהקהל ישמע — כדי להכין את השיר הבא ואת המעבר.
- קיק (תוף בס)קיק (kick — ״בעיטה״) הוא הצליל הנמוך והעמוק של התוף הגדול במערכת תופים, שהמתופף מנגן בו בדוושה ברגל. בביטים ממוחשבים זו דגימה של ״בום״ עמוק.
- קליפינג (עיוות)קליפינג הוא עיוות שנוצר כשאות הצליל חזק יותר ממה שהמכשיר או הקובץ יכולים לקלוט. ״פסגות״ הגל נחתכות, והצליל נשמע צורם ושבור.
- קליק (מטרונום בהקלטה)קליק (click track) הוא תקתוק של מטרונום שהנגנים והזמרים שומעים באוזניות בזמן הקלטה או הופעה, כדי לשמור על טמפו קבוע ומדויק.
- קצב (ריתמוס)קצב, או ריתמוס, הוא הדפוס של צלילים ארוכים, קצרים ושקטים שמתנגן מעל הפעמה — מה שהופך כל שיר לייחודי.
- קרוספיידרקרוספיידר הוא מחוון אופקי בתחתית מיקסר די־ג׳יי, שעובר מצד לצד. בצד שמאל שומעים רק את הדק השמאלי, בימין רק את הימני, ובאמצע את שניהם.
- קריאייטיב קומונסקריאייטיב קומונס (Creative Commons) הוא אוסף של רישיונות פתוחים, שבעזרתם יוצרים מתירים מראש לאחרים להשתמש ביצירה שלהם — בתנאים שהם בוחרים.
- ראפראפ הוא דרך לבצע מילים: דיבור קצבי, מדויק ומלא חרוזים מעל ביט. מי שמבצע ראפ נקרא ראפר או ״אם־סי״.
- רגאיירגאיי הוא סגנון מוזיקה שנולד בג׳מייקה בסוף שנות ה־60, מתוך סגנונות ג׳מייקניים מוקדמים יותר, והפך מוכר בכל העולם בשנות ה־70.
- ריוורב (הד)ריוורב (reverb) הוא אפקט שמוסיף לצליל תחושה של חלל — חדר קטן, אולם או כנסייה גדולה — בעזרת דימוי של מאות החזרות קטנות מהקירות.
- ריטרדנדוריטרדנדו (ritardando — ״מאט״ באיטלקית, ובקיצור rit.) היא הוראה בתווים להוריד את המהירות בהדרגה.
- רימיקסרימיקס הוא גרסה חדשה לשיר קיים: לוקחים חלקים מההקלטה המקורית — לרוב את השירה — ובונים סביבם ליווי, קצב או סגנון חדשים.
- תיבהתיבה היא קבוצה של פעמות שחוזרת לאורך השיר. בתווים מפרידים בין תיבות בקו אנכי, ומספר הפעמות בכל תיבה נקבע לפי המשקל.
- תמלוגיםתמלוגים הם תשלומים שיוצרים מקבלים בכל פעם שמשתמשים ביצירה שלהם: כששיר מושמע ברדיו, בחנות, באירוע, בשירות השמעה או בסרט.
- תקליט וינילתקליט ויניל הוא דיסק מפלסטיק מסוג ויניל, שעל כל צד שלו יש חריץ ספירלי אחד ארוך. קירות החריץ מגולים בגלים זעירים — ״צורת הצליל״ — שהמחט של הפטיפון קוראת.
- BPM (פעמות לדקה)BPM (באנגלית beats per minute) הוא מספר הפעמות שמתנגנות בדקה אחת — המספר שמתאר כמה מהר השיר.
- DAW (תוכנת הפקה)DAW (ראשי תיבות של Digital Audio Workstation — ״תחנת עבודה לשמע דיגיטלי״) היא תוכנה שבה מקליטים, עורכים, בונים ביטים ועושים מיקס למוזיקה.
- MIDIMIDI (ראשי תיבות באנגלית של ״ממשק דיגיטלי לכלי נגינה״) הוא ״שפה״ משותפת שמאפשרת לכלי נגינה אלקטרוניים, למכונות תופים ולמחשבים לשלוח הוראות זה לזה.
במילון הזה מוסברים המושגים החשובים בדי־ג׳יי ושירים, כל אחד בעמוד משלו: הגדרה קצרה, הסבר, דוגמאות, טיפ לזכירה ושאלות קצרות לבדיקה. מכל מושג יש קישור לשיעור המלא שבו הוא נלמד.
שווה להסתכל גם על די־ג׳יי ויצירת שירים, ולומדים.