הקיק הוא הבסיס של רוב הביטים: את הצליל שלו מרגישים בבטן ובחזה יותר משומעים. בהאוס ובטכנו הקיק מכה על כל פעמה — ״ארבע על הרצפה״. בהיפ־הופ ובפופ הוא מכה בעיקר על 1 ו־3, לפעמים עם תוספות קטנות לפני הפעמה, והסנר עונה לו על 2 ו־4.
במיקס, הקיק והבס חולקים את התדרים הנמוכים, ולכן מפיקים מקפידים שלא ״יילחמו״: בוחרים קיק ובס שמשלימים זה את זה, או מחלישים מעט אחד מהם בתדר שבו השני חזק. די־ג׳יי מקשיבים לקיק כדי לבצע ביט־מאצ׳ינג — כשהקיקים של שני שירים מכים יחד, המעבר חלק.

