ב־60 BPM יש פעמה אחת בכל שנייה; ב־120 BPM — שתיים. כדי למדוד, סופרים פעמות במשך 15 שניות ומכפילים ב־4, או 30 שניות ומכפילים ב־2. בתוכנות מוזיקה ובנגני די־ג׳יי ה־BPM מוצג ליד כל שיר, ולפעמים התוכנה טועה פי שניים או חצי — לכן בודקים גם באוזן.
לסגנונות יש טווחים אופייניים, אם כי הם חופפים: היפ־הופ בערך 80–100, האוס כ־118–130, טכנו כ־120–150, דראם אנד בייס כ־160–180. די־ג׳יי משווים את ה־BPM של שני שירים לפני מעבר, ומאמני כושר בונים רשימות שירים לפי BPM.