אצ׳לרנדו בונה התרגשות: כמו רכבת שיוצאת מהתחנה ומאיצה לאט, או כמו ריקוד עם שמתחיל לאט ונעשה מהיר ופרוע. בריקודי עם רבים — למשל הורה — המוזיקה מאיצה לקראת הסוף, והרוקדים מסתובבים מהר יותר ויותר.
במוזיקה אלקטרונית לריקוד, הטמפו של שיר נשאר לרוב קבוע, כי די־ג׳יי צריכים לחבר שירים. במקום אצ׳לרנדו אמיתי, מפיקים יוצרים ״תחושת האצה״ בבילד־אפ: תופים שמכים בתדירות הולכת וגדלה — רבעים, שמיניות, שש־עשריות — עד הדרופ.

