למה באיטלקית?
במאות ה־17 וה־18 איטליה הייתה מרכז חשוב של מוזיקה באירופה, ומלחינים רבים במדינות אחרות אימצו את המונחים האיטלקיים. כך נוצרה ״שפה משותפת״: נגן בצרפת, בגרמניה או בישראל יודע מה פירוש ״אלגרו״ גם אם אינו מדבר איטלקית.
המילים האלה אינן מספרים מדויקים. הן מתארות גם אופי: ״אלגרו״ פירושו במקור ״עליז״, ו״אנדנטה״ בא מהפועל ״ללכת״. לכן שני נגנים יכולים לנגן אנדנטה במהירות קצת שונה — וזה בסדר. רק כשהומצא המטרונום אפשר היה לכתוב גם מספר מדויק.
מהאיטי אל המהיר
לרגו — ״רחב״: איטי מאוד ורחב, בערך 40–60 BPM. אדג׳ו — ״בנחת״: איטי ושקט, בערך 66–76 BPM (יש ספרים שנותנים מספרים נמוכים יותר). אנדנטה — ״הולך״: בקצב הליכה רגועה, בערך 76–108 BPM. מודרטו — ״מתון״: מהירות בינונית, בערך 108–120 BPM.
אלגרו — ״עליז״: מהיר ושמח, בערך 120–156 BPM, ויש מקורות שמרחיבים עד 168. פרסטו — ״מהר״: מהיר מאוד, בערך 168–200 BPM. ומעליו פרסטיסימו — ״הכי מהר שאפשר״, מעל כ־200 BPM. המספרים הם הערכה בלבד, וספרי לימוד שונים נותנים טווחים מעט שונים.
שינויי טמפו בתוך היצירה
לפעמים המוזיקה משנה מהירות באמצע. אצ׳לרנדו פירושו ״להאיץ בהדרגה״ — כמו רכבת שיוצאת מהתחנה. ריטרדנדו (או ריטרדנדו ורלנטנדו) פירושו ״להאט בהדרגה״ — כמו רכבת שמגיעה לתחנה. ״א טמפו״ אומר לחזור למהירות המקורית.
מלחינים מוסיפים גם מילים קטנות שמשנות את המשמעות: ״מולטו״ פירושו ״מאוד״ (מולטו אלגרו — מהיר מאוד), ״מנו״ פירושו ״פחות״, ו״מה נון טרופו״ — ״אבל לא יותר מדי״. כך אפשר לכתוב ״אלגרו מה נון טרופו״ — מהיר, אבל לא מוגזם.
המטרונום ומה זה אומר לדי־ג׳יי
המטרונום המכני — מטוטלת שמתקתקת בקצב קבוע — נרשם כפטנט על ידי יוהאן מלצל ב־1815, על בסיס המצאה של הממציא דיטריך וינקל. בטהובן היה מהמלחינים הבולטים הראשונים שכתבו בתווים מספרי מטרונום, כדי שהנגנים ידעו בדיוק את הטמפו שהתכוון אליו.
די־ג׳יי ויוצרים של מוזיקה אלקטרונית לא כותבים ״אלגרו״ — הם כותבים 128 BPM. אבל כדאי להכיר את המילים: הן מופיעות בתווים, בתוכנות מוזיקה ובשיעורי מוזיקה, והן עוזרות לתאר תחושה. שיר האוס ב־125 BPM נמצא בערך בטווח ה״אלגרו״, ובלדה ב־70 BPM — קרוב ל״אדג׳ו״.