לרגו הוא מהמונחים האיטיים ביותר שנפוצים בתווים. הוא מבקש מהנגנים לא רק לנגן לאט, אלא גם ״לפרוש״ את הצלילים: ארוכים, מלאים וחגיגיים. קטעים בלרגו נשמעים לרוב רציניים, נוגים או מלכותיים. יש גם ״לרגטו״ — מעט פחות איטי מלרגו.
מלחינים בתקופת הבארוק, כמו הנדל וויוואלדי, כתבו פרקים בלרגו, ומאז המונח נפוץ במוזיקה קלאסית. כדי להרגיש כמה הוא איטי, הפעילו מטרונום על 50 BPM: יש כמעט שנייה שלמה בין פעמה לפעמה. מספרי ה־BPM הם הערכה — ספרים שונים נותנים טווחים מעט שונים.

