קטעים בפרסטו דורשים מהנגנים אצבעות זריזות ודיוק רב. הם נשמעים נרגשים, מתוחים או משעשעים, ומלחינים אוהבים לשים אותם בסוף יצירה, כדי לסיים בהתלהבות. פרסטיסימו מופיע בדרך כלל מעל כ־200 BPM.
איך מתאמנים? לאט. נגנים מתחילים קטע מהיר בחצי מהמהירות עם מטרונום, ומעלים בהדרגה — כמה BPM בכל פעם — עד שמגיעים לפרסטו. במוזיקה אלקטרונית, סגנונות כמו דראם אנד בייס מגיעים לטווח של כ־160–180 BPM, קרוב מאוד לפרסטו.

