אם הלחן הוא קו אופקי של צלילים זה אחר זה, ההרמוניה היא ״אנכית״ — צלילים זה על גבי זה. האקורד הוא אבן הבניין שלה: שלושה צלילים או יותר שמנגנים יחד. אקורד מז׳ור נשמע לרוב בהיר ושמח, ואקורד מינור — רציני או עצוב. אותו לחן עם אקורדים אחרים יכול להרגיש שונה לגמרי.
יש צירופים שנשמעים ״נחים״ ונעימים, ויש שנשמעים ״מתוחים״ ורוצים להמשיך הלאה. המתח והשחרור האלה הם אחד הסודות של מוזיקה מרגשת. גם מקהלה יוצרת הרמוניה, כשקולות שונים שרים צלילים שונים באותו רגע.