לחן בנוי מצלילים בגבהים שונים ובאורכים שונים. רוב הלחנים נעים בעיקר ב״צעדים״ — מצליל לשכן שלו בסולם — ומדי פעם ״קופצים״ קפיצה גדולה שמושכת תשומת לב. לחנים רבים עולים לשיא ויורדים חזרה, כמו קשת, ומסתיימים על הטוניקה — הצליל שמרגיש כמו ״הביתה״.
כדי להמציא לחן, אפשר לקרוא שורה מהמילים בקול כמה פעמים ולהקשיב לאן הקול ״רוצה ללכת״: ההברות המוטעמות הופכות לצלילים ארוכים או גבוהים. מקליטים זמזום בטלפון, ובוחרים את הגרסה שהכי נתקעת בראש. בדף מושגים במוזיקה באתר אפשר לשמוע את ההבדל בין לחן להרמוניה.