כשהתקליט זז קדימה ואחורה ביד, המחט ״קוראת״ את הצליל במהירויות משתנות ובשני הכיוונים, ונוצר צליל ״וויקה־וויקה״ אופייני. בעזרת הקרוספיידר הדי־ג׳יי פותח וסוגר את הצליל במהירות, וכך יוצר דפוסי קצב. לפי הסיפור המקובל, הטכניקה התגלתה בברונקס באמצע שנות ה־70, כשדי־ג׳יי צעיר עצר תקליט ביד ושמע את הצליל.
הסקרץ׳ הפך לסימן היכר של ההיפ־הופ, ומתקיימות אפילו תחרויות של די־ג׳יי בסקרץ׳. היום אפשר לעשות סקרץ׳ גם בנגנים דיגיטליים ובקונטרולרים, שבהם ״צלחת״ מסתובבת מדמה תקליט. מתאמנים לאט ובעדינות, כדי לא לשרוט תקליטים יקרים.

