שני ״דקים״ — מקורות המוזיקה
די־ג׳יי צריך לפחות שני מקורות של מוזיקה, כדי שבזמן ששיר אחד מתנגן לקהל, יוכל להכין את הבא. כל מקור נקרא ״דק״. הדקים הקלאסיים הם פטיפונים — מכשירים שמסובבים תקליט ויניל, ומחט שעוברת בחריץ ״קוראת״ את הצליל. התקליטים מסתובבים לרוב ב־33⅓ או ב־45 סיבובים לדקה, ונגיעה ביד בתקליט מאפשרת לעצור, להחזיר ולעשות סקרץ׳.
בהמשך הגיעו נגני די־ג׳יי לדיסקים ולקבצים, ובהם ״צלחת״ מסתובבת שמדמה תקליט. היום רבים מתחילים עם קונטרולר — לוח אחד שמחובר למחשב, ובו שני דקים ומיקסר יחד, כשהמוזיקה עצמה נמצאת בתוכנה. יש גם מערכות שבהן תקליט מיוחד שולט בקבצים במחשב — כך מרגישים ויניל ומנגנים קבצים.
המיקסר — הלב של העמדה
המיקסר מקבל את הצליל משני הדקים (או יותר), ומחליט כמה מכל אחד יגיע לרמקולים. לכל ערוץ יש פיידר אנכי — מחוון עוצמה — וכפתורי אקולייזר: בס, אמצע וגבוהים. בעזרתם אפשר, למשל, להוריד את הבס של השיר הבא בזמן שמכניסים אותו, כדי ששני קווי בס לא יתנגשו.
בתחתית המיקסר יש לרוב קרוספיידר — מחוון אופקי שעובר מצד לצד. כשהוא בצד שמאל שומעים רק את הדק השמאלי, בימין רק את הימני, ובאמצע את שניהם. די־ג׳יי של היפ־הופ משתמשים בו בתנועות מהירות ביחד עם סקרץ׳, ודי־ג׳יי של האוס וטכנו מעדיפים לרוב לעבור לאט עם הפיידרים האנכיים.
פיץ׳, קיו ואוזניות
בכל דק יש פיידר פיץ׳ (או ״טמפו״) — מחוון שמאיץ או מאט את השיר בכמה אחוזים. בעזרתו הדי־ג׳יי משווה את ה־BPM של השיר הבא לשיר שמתנגן. בנגנים מודרניים יש גם ״קי לוק״ — שמירה על גובה הצליל גם כשמשנים מהירות, כדי שהזמר לא יישמע כמו סנאי.
כפתור הקיו (cue) שולח שיר לאוזניות בלבד, בלי שהקהל ישמע. כך הדי־ג׳יי שומע באוזן אחת את השיר הבא ובאוזן השנייה את מה שמתנגן באולם, ומכין את המעבר. לכן האוזניות של די־ג׳יי הן סגורות, ובדרך כלל אפשר לסובב את אחת האפרכסות. מוניטור — רמקול קטן ליד העמדה — עוזר לשמוע את האולם בלי עיכוב.
מאיפה מתחילים
לא צריך לקנות ציוד כדי ללמוד את הרעיונות: יש תוכנות ויישומונים שמדמים שני דקים ומיקסר על המסך, וחלקם חינמיים — בהתקנה באישור מבוגר. מתרגלים קודם להאזין, לספור פעמות ולמצוא את תחילת המשפט, ורק אחר כך עוברים לציוד פיזי.
כלל ברזל לכל ציוד: שומרים על השמיעה. מכוונים את האוזניות לעוצמה סבירה, לא מחזיקים אותן על האוזן כל הזמן, ומשתמשים באטמי אוזניים במקומות רועשים. די־ג׳יי שאיבד שמיעה מתקשה להמשיך במקצוע — ועל זה יש שיעור נפרד.