מאיפה בא השם ״די־ג׳יי״
די־ג׳יי הם ראשי התיבות של המילים האנגליות disc jockey — ״רוכב תקליטים״. ״דיסק״ הוא התקליט העגול שפעם השמיעו עליו מוזיקה, ו״ג׳וקי״ הוא מי ש״רוכב״ על מכונה ומפעיל אותה. בעברית קוראים לו גם ״תקליטן״. לפי הסיפור המקובל, את הכינוי המציא עיתונאי אמריקני באמצע שנות ה־30 של המאה ה־20, כדי לתאר שדרן רדיו שהשמיע תקליטים בין מהדורות החדשות; בדפוס הוא מופיע לראשונה בתחילת שנות ה־40.
הדי־ג׳יי הראשונים עבדו ברדיו: הם בחרו תקליטים, הציגו אותם למאזינים וסיפרו עליהם. בהמשך, בשנות ה־60 וה־70, די־ג׳יי התחילו לעבוד גם במועדונים ובמסיבות, ושם התפקיד השתנה: כבר לא רק להציג שירים, אלא לחבר אותם זה לזה כך שהריקוד לא ייעצר לרגע.
שלושה סוגים של די־ג׳יי
די־ג׳יי רדיו בוחר שירים לפי נושא התוכנית, מדבר בין השירים ומקפיד על לוח זמנים מדויק. די־ג׳יי של אירועים — בחתונה, בבר מצווה או במסיבת כיתה — צריך להתאים את המוזיקה לגילאים שונים, לרגעים מיוחדים כמו כניסת הכלה או ריקוד ההורים, ולפעמים גם להפעיל את הקהל במיקרופון. די־ג׳יי של מועדונים ופסטיבלים מנגן ״סט״ ארוך של מוזיקה רציפה, ומחבר בין השירים בעדינות כך שנשמע כאילו הכול יצירה אחת.
יש גם די־ג׳יי שהם יוצרים בעצמם: הם מכינים רמיקסים — גרסאות חדשות לשירים קיימים, באישור — ומפיקים שירים מקוריים. בתרבות ההיפ־הופ הדי־ג׳יי הוא גם ״נגן״ של ממש, שמשתמש בפטיפון כמו בכלי נגינה, למשל בסקרץ׳ — הזזת התקליט הלוך ושוב כדי ליצור צלילים חדשים.
לקרוא את הקהל
הכישרון החשוב ביותר של די־ג׳יי הוא לא הציוד אלא ההקשבה לאנשים. די־ג׳יי טוב מסתכל על רחבת הריקודים: האם אנשים רוקדים? האם הם עייפים? האם הם מחכים לשיר שכולם מכירים? לפי מה שהוא רואה, הוא מחליט אם להעלות את האנרגיה, להוריד אותה לרגע של מנוחה או להפתיע בשיר חדש.
די־ג׳יי מתכנן גם ״קשת״ של ערב שלם: מתחילים בשירים רגועים כשהאורחים מגיעים, בונים בהדרגה את הקצב והעוצמה, מגיעים לשיא, ומסיימים בשיר שנשאר בזיכרון. זה דומה לסיפור טוב, שיש לו פתיחה, אמצע מותח וסוף.
מה צריך כדי להתחיל
כדי ללמוד את הבסיס לא צריך ציוד יקר. אפשר להתחיל באוזניים: לשמוע הרבה סגנונות, לספור פעמות, לזהות איפה מתחיל פזמון ואיפה נגמר בית. אחר כך אפשר להתנסות בתוכנה או ביישומון פשוט שמדמים שני נגנים ומיקסר. בשיעורים הבאים נלמד על קצב, BPM, מבנה של שיר וציוד — כל מה שדי־ג׳יי צריך להבין.
וחשוב לזכור שני דברים מההתחלה: לשמור על השמיעה — די־ג׳יי שומע מוזיקה רועשת שעות רבות — ולכבד את האמנים, כי השירים שמשמיעים שייכים למי שיצר אותם. על שני הנושאים יש שיעורים מיוחדים בהמשך.