תקליט ויניל הוא דיסק מפלסטיק מסוג ויניל, שעל כל צד שלו יש חריץ ספירלי אחד ארוך. קירות החריץ מגולים בגלים זעירים — ״צורת הצליל״ — שהמחט של הפטיפון קוראת.
התקליט מתחיל בשוליים ומסתיים קרוב למרכז. תקליט גדול (״אלבום״, ״LP״) מסתובב לרוב ב־33⅓ סיבובים לדקה ומחזיק כ־20 דקות לצד; תקליט קטן (״סינגל״) מסתובב ב־45. כשמסתכלים מקרוב, אפשר לראות את ההפרדה בין השירים — פסים חלקים יותר בין החריצים.
בתחילת המאה ה־21 נראה שהתקליטים ייעלמו, אבל בעשורים האחרונים הם חזרו לפופולריות, ואמנים רבים מוציאים אלבומים גם בוויניל. שומרים עליהם בעטיפה, אוחזים בשוליים, מנקים מאבק — ולא משאירים בשמש, כי הם מתעקמים מחום.
💡 איך זוכרים? ויניל = חריץ ספירלי עם גלים זעירים. שומרים מחום ומאבק.
1. כמה חריצים יש בכל צד של תקליט?
2. איפה מתחיל התקליט?
3. ממה צריך לשמור על תקליט?
איך זוכרים מה זה תקליט ויניל?
ויניל = חריץ ספירלי עם גלים זעירים. שומרים מחום ומאבק.
אילו מושגים קשורים לתקליט ויניל?
פטיפון, סקרץ׳, די־ג׳יי (תקליטן). ההגדרה הקצרה של כל אחד מהם מופיעה למעלה, ומכל אחד יש קישור לעמוד משלו.
