בבית הראשון מכירים את המצב או את הדמויות, ובבתים הבאים הסיפור מתקדם: משהו קורה, משתנה או מתגלה. הבית שקט ונמוך יותר לרוב מהפזמון, כדי שלפזמון יהיה לאן ״לעלות״. בתווים ובניתוח של שירים מסמנים את הבית באות A.
כשכותבים בית, כדאי לחשוב על פרטים מוחשיים: מקום, ריח, חפץ, שיחה. במקום ״היה יום יפה״, אפשר לתאר ״השמש על הספסל ליד המגרש״. כל בית צריך להוסיף משהו חדש, כדי שהפזמון שחוזר אחריו יישמע בכל פעם קצת אחרת.

