בפרה־פזמון משהו משתנה: המנגינה מתחילה לטפס, האקורדים משתנים, התופים מתחזקים או דווקא נעצרים. אורכו בדרך כלל ארבע או שמונה תיבות. בשירי פופ רבים הוא חוזר בכל פעם לפני הפזמון, עם אותן מילים או מילים קרובות.
הוא דומה ל״בילד־אפ״ במוזיקה אלקטרונית — בניית מתח לפני שיא. לא בכל שיר יש פרה־פזמון: שירים פשוטים עוברים ישר מהבית לפזמון. כשכותבים שיר והמעבר לפזמון מרגיש ״פתאומי״, פרה־פזמון קצר יכול לגשר.

