בננה: עשב ענק בבקעת הירדן
הבננה בויתה כנראה בדרום־מזרח אסיה ובגינאה החדשה, לפני אלפי שנים. ״עץ״ הבננה הוא בכלל לא עץ: אין לו גזע עצי, וה״גזע״ שלו עשוי מעלים שמגולגלים זה על זה. בבוטניקה זה עשב — אחד העשבים הגדולים בעולם. הבננות שאנחנו אוכלים כמעט בלי זרעים, ולכן מרבים אותן מחוטרים — צמחים צעירים שצומחים מהבסיס של הצמח האם.
בארץ מגדלים בננות באופן מסחרי מאז שנות ה־30 של המאה ה־20, בעיקר בבקעת הירדן, סביב הכנרת ובמישור החוף הצפוני. רוב המטעים מכוסים ברשתות, שמגינות מפני רוח, שמש חזקה וקור. בננות יש בישראל כמעט כל השנה.
אבוקדו: מאמריקה למדינה מייצאת
האבוקדו גדל במקור בדרום מקסיקו ובמרכז אמריקה, והשם שלו בא מהשפה של האצטקים. העצים הראשונים הגיעו לארץ בתחילת המאה ה־20, ומטעים מסחריים גדולים ניטעו כאן החל משנות ה־50. היום ישראל מגדלת הרבה אבוקדו ומייצאת חלק ממנו לאירופה.
מעניין לדעת: האבוקדו לא מבשיל על העץ. הוא מתרכך רק אחרי שקוטפים אותו, ולכן החקלאים יכולים ״לאחסן״ אותו על העץ ולקטוף לפי הצורך. העונה שלו בארץ נמשכת מהסתיו ועד האביב.
מנגו, ליצ׳י, פפאיה ופסיפלורה
המנגו מוצאו בהודו ובאזור מיאנמר, ומגדלים אותו שם כבר אלפי שנים. בישראל הוא מבשיל בקיץ ובתחילת הסתיו, בעיקר בעמקים ובמישור החוף. הליצ׳י הגיע מדרום סין; העונה שלו בארץ קצרה, באמצע הקיץ. הפפאיה הגיעה ממרכז אמריקה, ובארץ מגדלים אותה בעיקר בערבה ובבקעת הירדן, הרבה פעמים בבתי רשת. הפסיפלורה (פרי השעונית) הגיעה מדרום אמריקה, והיא צמח מטפס עם פרח מיוחד במראהו.
יש גם פירות טרופיים שכמעט לא מגדלים בישראל באופן מסחרי, כמו אננס וקוקוס — אותם מייבאים. האננס מוצאו בדרום אמריקה, והקוקוס הוא פרי של דקל שגדל בחופים טרופיים.
איך מגדלים פירות טרופיים בארץ
הסוד הוא בחירת המקום הנכון ובשמירה על הצמחים: באזורים חמים יותר כמו בקעת הירדן והערבה, בתוך בתי רשת, ובהשקיה מדויקת בטפטוף. חוקרים בישראל גם פיתחו ובחרו זנים שמתאימים לאקלים המקומי. הקרה היא האויב הגדול — לילה קפוא אחד יכול לפגוע במטע שלם.
בלילות קרים במיוחד חקלאים מפעילים לפעמים ממטרות או מאווררים גדולים כדי להגן על העצים, ועוקבים אחרי תחזית מזג האוויר שעה אחרי שעה. וגם בקיץ צריך להיזהר: שמש חזקה מדי שורפת פירות, ולכן רשתות הצל חשובות גם אז.