משפחה אחת, הרבה פרצופים
לאורך חופי הים התיכון והאוקיינוס האטלנטי גדל צמח בר שנקרא כרוב הבר. במשך מאות שנים בחרו חקלאים בכל פעם את הצמחים שהיה בהם משהו מיוחד, וזרעו רק אותם. מי שאהב עלים גדולים, בחר בצמחים עם עלים גדולים — ונוצר הכרוב, שבו העלים מתקפלים לראש עגול. מי שבחר בגבעול עבה קיבל את הקולרבי. מי שבחר בתפרחות קיבל את הכרובית והברוקולי, וגם את כרוב הניצנים.
כל אלה שייכים לאותו מין בוטני. זו דוגמה מצוינת ל״ברירה מלאכותית״ — האדם בוחר אילו צמחים ימשיכו לדור הבא, וכך משנה אותם לאט לאט.
חסה ותרד
החסה גודלה כבר במצרים העתיקה, לפני אלפי שנים; בציורי קיר שם רואים צמח דמוי חסה. החסות הקדומות היו מרירות יותר, וחקלאים בחרו בהדרגה זנים מתוקים ופריכים. בליל הסדר רבים משתמשים בעלי חסה כ״מרור״.
התרד מוצאו כנראה בפרס (איראן של היום), והוא הגיע לאירופה דרך ספרד בימי הביניים. התרד גדל מהר במזג אוויר קריר, וכשהחום מגיע הוא ״עולה בפריחה״ והעלים נעשים מרים. מאותה סיבה, בישראל רוב ירקות העלים גדלים בחורף ובאביב.
שוטפים ובודקים
עלים הם מקום מסתור נוח לחרקים קטנים ולעפר. לכן שוטפים ירקות עלים היטב במים זורמים, עלה אחרי עלה. יש משפחות שבודקות את העלים גם מסיבות של כשרות, ויש חקלאים בישראל שמגדלים עלים בחממות מיוחדות כדי שיהיו בהם מעט חרקים.
ירקות עלים מכילים סיבים תזונתיים, ויטמינים ומינרלים, ומעט מאוד קלוריות. הצבע הירוק שלהם בא מכלורופיל — החומר שבעזרתו הצמח מייצר מזון מאור השמש.
הכרוביים בחורף הישראלי
כרוב, כרובית, ברוקולי וקולרבי גדלים בישראל בעיקר בעונה הקרירה, מהסתיו ועד האביב. בקיץ החם הם נוטים לפרוח מהר מדי. הם גדלים גם בגינות קהילתיות ובבתי ספר, ומתאימים לגינת חורף. לכרוב אדום יש עוד הפתעה: המיץ שלו משנה צבע כשמוסיפים לו חומץ או סודה לשתייה — ניסוי מטבח פשוט שעושים עם מבוגר.
ירקות עלים מתאימים גם לגינה במרפסת: חסה, פטרוזיליה, נענע ותרד גדלים יפה בעציץ רחב, בשמש של בוקר. קוטפים כל פעם רק את העלים החיצוניים, והצמח ממשיך לגדל עלים חדשים מהמרכז — כך גינה קטנה אחת יכולה לתת עלים טריים במשך שבועות רבים.