התרד גודל בפרס, ומשם עבר להודו ולסין, ולאירופה הגיע עם הערבים דרך ספרד, בערך לפני אלף שנה. הוא גדל מהר, ותוך כמה שבועות מהזריעה אפשר לקטוף עלים.
כמו החסה, גם התרד אוהב קור: בחום ובימים ארוכים הוא פורח מהר והעלים נעשים מרים. בישראל מגדלים אותו בעיקר בסתיו, בחורף ובאביב. התרד ״מתכווץ״ מאוד בבישול — ערימה גדולה של עלים טריים הופכת לקומץ קטן.
בתרד יש ויטמינים ומינרלים, ובהם ברזל. יש סיפור מפורסם שהתרד ״נותן כוח״ כמו בסרטים מצוירים — אבל זה הגזמה: הוא ירק מזין, לא קסם. כמו כל ירק עלים, שוטפים אותו היטב.