הכרובית פותחה כנראה באזור מזרח הים התיכון, וחקלאים בחרו בה צמחים שבהם התפרחת מתעבה מאוד לפני הפריחה. היא מוזכרת בכתבים של מלומדים ערבים מימי הביניים, ומשם עברה לאיטליה ולשאר אירופה.
הכרובית לבנה כי העלים הגדולים מכסים אותה ומסתירים אותה מהשמש. יש גם כרובית סגולה, כתומה וירוקה. בישראל היא גדלה בעיקר מהסתיו ועד האביב. אם משאירים כרובית בשדה, היא נפתחת ופורחת בפרחים צהובים.
כרובית אוכלים מבושלת, אפויה, מטוגנת או חיה. כמו כל ירק עם הרבה ״קפלים״, שוטפים אותה היטב ובודקים שאין בה חרקים קטנים.