חסת הבר, שגדלה גם בישראל, מרירה ודוקרנית. במצרים העתיקה, לפני אלפי שנים, כבר גידלו חסה, וחקלאים בחרו לאורך הדורות זנים מתוקים ופריכים יותר. יש חסה ״ערבית״ עם עלים ארוכים, חסה ״אייסברג״ כדורית, וחסות עלים צבעוניות.
החסה גדלה מהר במזג אוויר קריר, ובחום היא ״עולה בפריחה״, מתארכת ונעשית מרה. בישראל היא גדלה בעיקר בחורף ובאביב, וחלק גדל בחממות מיוחדות שבהן יש מעט חרקים.
בין עלי החסה מסתתרים לפעמים עפר וחרקים קטנים, ולכן שוטפים אותה עלה אחרי עלה. בליל הסדר רבים משתמשים בחסה כמרור — אחד מהירקות המרים שמזכירים את השעבוד במצרים.