מה זה כלי הקשה
כלי הקשה הוא כלי שמשמיעים בו צליל בהכאה, בניעור או בשפשוף. יש כלים עם ״עור״ — קרום מתוח על מסגרת, כמו התוף, ויש כלים שהגוף שלהם עצמו רוטט, כמו המצלתיים, המשולש והקסילופון. בעבר עשו את הקרום מעור של בעל חיים, והיום הוא עשוי לרוב מפלסטיק מיוחד.
נגן כלי הקשה בתזמורת הוא אמן של קצב ושל דיוק: לפעמים הוא מחכה דקות ארוכות ואז מכה מכה אחת במצלתיים — והיא חייבת להגיע בשנייה הנכונה. בתזמורת יש בדרך כלל כמה נגני הקשה, וכל אחד מהם מנגן בכמה כלים.
כלים עם צליל מדויק
חלק מכלי ההקשה משמיעים צליל מוגדר, כמו ״דו״ או ״סול״, ולכן אפשר לנגן בהם מנגינה. הטימפני, או תופי הדוד, הם קערות גדולות מנחושת עם עור מתוח, ובעזרת דוושה הנגן משנה את המתיחות ואת הצליל. בקסילופון יש לוחות עץ מסודרים כמו קלידי פסנתר, ובגלוקנשפיל — לוחות מתכת עם צליל צלול כמו פעמונים.
המרימבה היא ״אחות גדולה״ של הקסילופון, עם לוחות עץ רחבים וצינורות תהודה מתחתיהם שמעניקים לה צליל עמוק ורך. היא התפתחה מכלים של אפריקה ושל אמריקה המרכזית, ובגואטמלה היא נחשבת לכלי הלאומי.
כלים בלי צליל מדויק
תוף הסנר הוא תוף שטוח עם קפיצי מתכת שמתוחים מתחתיו, ולכן הוא נשמע ״רעשני״ וחד — הוא הלב של התזמורות הצועדות. התוף הגדול נשמע כמו רעם עמוק. המצלתיים הן שתי צלחות מתכת שמכים בהן זו בזו, והמשולש הוא מוט פלדה מכופף שמכים בו במקל מתכת קטן.
מערכת התופים של להקות רוק, פופ וג׳אז מחברת יחד כמה תופים ומצלתיים, ותוף גדול שמכים בו בדוושה ברגל. היא התפתחה בארצות הברית בתחילת המאה ה־20, כדי שנגן אחד יוכל לנגן בכמה כלים בבת אחת.
תופים מכל העולם
הדרבוקה, תוף בצורת גביע, מנוגנת במזרח התיכון ובצפון אפריקה ופופולרית מאוד גם בישראל. מכים בה בכפות הידיים והאצבעות, ומשמיעים שני צלילים עיקריים: ״דום״ עמוק במרכז ו״תֵּק״ חד בשפה. הג׳מבה, גם היא בצורת גביע, באה ממערב אפריקה ומנגנים בה במעגלי תיפוף.
הקסטנייטות הן שתי ״צדפות״ עץ שמקישים בהן ביד, והן מזוהות עם ריקודי הפלמנקו בספרד. המרקס הן רעשנים מאמריקה הלטינית, והטמבורין הוא תוף מסגרת עם מצלתיים קטנות בצדדים. לפי התנ״ך, מרים הנביאה יצאה במחולות עם תוף — כנראה תוף מסגרת דומה.