כל צליל מתחיל ברטט
צליל נוצר כשמשהו רוטט — זז הלוך ושוב מהר מאוד. הרטט דוחף את האוויר שסביבו, והאוויר מעביר את התנועה הלאה בגלים, עד שהיא מגיעה לאוזן שלנו. אם תניחו יד על הגרון כשאתם מזמזמים, תרגישו את מיתרי הקול רוטטים. כך בדיוק עובד כל כלי נגינה: יש בו חלק שרוטט, ויש בו חלק שמגביר את הרטט כדי שנשמע אותו היטב.
כשהרטט מהיר, הצליל גבוה; כשהוא איטי, הצליל נמוך. לכן מיתר קצר ודק נשמע גבוה ממיתר ארוך ועבה, וחליל קטן נשמע גבוה מחליל גדול. הכלל הזה — קטן וקצר נשמע גבוה, גדול וארוך נשמע נמוך — עוזר להבין כמעט כל כלי נגינה.
ארבע הדרכים לגרום לרטט
בכלי מיתר רוטט מיתר מתוח: פורטים עליו באצבע, כמו בגיטרה, או מעבירים עליו קשת, כמו בכינור. בכלי נשיפה רוטט עמוד האוויר שבתוך צינור: הנגן נושף דרך פיה, דרך עלה דק שנקרא ״לשונית״, או דרך השפתיים שלו עצמן. בכלי הקשה מכים על עור מתוח, על עץ או על מתכת, וכל הכלי רוטט.
יש גם כלים חשמליים ואלקטרוניים, כמו הסינתיסייזר, שבהם הצליל נוצר במעגל חשמלי ויוצא מרמקול. החוקרים קרט זקס ואריך פון הורנבוסטל הציעו לפני יותר ממאה שנה מיון מדעי של כלי נגינה לפי ״מה רוטט״, והוא משמש מוזיאונים וחוקרים עד היום.
המשפחות של התזמורת
בתזמורת מקובל לחלק את הכלים לחמש קבוצות. כלי הקשת: כינור, ויולה, צ׳לו וקונטרבס. כלי הנשיפה מעץ: חליל, אבוב, קלרינט ובסון. כלי הנשיפה ממתכת: חצוצרה, קרן יער, טרומבון וטובה. כלי ההקשה: טימפני, תופים, מצלתיים, משולש וקסילופון. ולעיתים גם כלי מקלדת ונבל.
השמות לפעמים מבלבלים. החליל עשוי היום ממתכת, ובכל זאת הוא שייך לנשיפה מעץ, כי פעם עשו אותו מעץ ואין בו ״זמזום שפתיים״. הסקסופון עשוי פליז, אבל יש בו לשונית מעץ־קנה, ולכן גם הוא נחשב לנשיפה מעץ. מה שקובע הוא איך נוצר הצליל, לא ממה עשוי הכלי.
כלי נגינה מכל העולם
לכל תרבות יש כלים משלה: העוד במזרח התיכון, הסיטאר בהודו, הג׳מבה במערב אפריקה, החמת־חלילים בסקוטלנד והשופר בתרבות היהודית. גם אותם עקרונות של מיתר, צינור ועור מתוח חוזרים שוב ושוב — כי בני אדם בכל מקום גילו את אותם חוקי טבע.
הכלים העתיקים ביותר שנמצאו הם חלילים מעצמות של ציפורים וממשנהב של ממותה, בני עשרות אלפי שנים, שנמצאו במערות בגרמניה. כלומר, בני אדם מנגנים כמעט מאז שהם מציירים על קירות מערות. בשיעורים הבאים נכיר כל משפחה מקרוב, ובמילון המושגים יש עמוד לכל כלי.