לסיטאר יש שתי קבוצות מיתרים: מיתרים שמנגנים עליהם, ומתחתיהם עוד מיתרים ש״אוהדים״ — לא נוגעים בהם, אבל הם רוטטים לבד כשמנגנים צליל שמתאים להם, ומוסיפים הד מנצנץ. הסריגים מעוגלים ואפשר למשוך עליהם את המיתר לצדדים כדי ״לכופף״ את הצליל, כמו קול שמסלסל.
הסיטאר מנגן ״ראגות״ — מסגרות מלודיות מסורתיות של המוזיקה הקלאסית ההודית, שלכל אחת מהן מצב רוח ושעה ביום. הנגן ההודי ראווי שנקר (1920–2012) פרסם את הסיטאר בעולם המערבי, ובשנות ה־60 גם להקות רוק בריטיות השתמשו בו בשיריהן.