לעוד יש בדרך כלל אחד־עשר מיתרים: חמישה זוגות ומיתר בודד נמוך. מנגנים בו במפרט ארוך שבעבר עשו מנוצה. מכיוון שאין סריגים, הנגן יכול להחליק בין הצלילים ולנגן ״רבעי טון״ — צלילים שנמצאים בין הקלידים של הפסנתר ומאפיינים את ה״מקאמים״, הסולמות של המוזיקה הערבית.
העוד מנוגן במזרח התיכון ובצפון אפריקה כבר יותר מאלף שנה. המילה הערבית ״אל־עוּד״ — ״העץ״ — עברה לאירופה, והפכה לשם ״לאוטה״ (lute), כלי שהתפתח ממנו. יהודים מארצות האסלאם הביאו איתם את העוד לישראל, והוא מנוגן כאן בפיוטים, במוזיקה מזרחית ובקונסרבטוריונים.

