בדרבוקה יש שני צלילים עיקריים. ״דום״ — צליל עמוק שמתקבל ממכה בכף היד במרכז העור. ״תק״ — צליל חד וגבוה שמתקבל ממכת אצבעות בשפה. משילובים של דום, תק והפסקות בונים ״מקצבים״ קבועים, ולכל אחד שם, כמו ״מקסום״ או ״מלפוף״. נגנים טובים מוסיפים גם ״קישוטים״ מהירים ומסתלסלים.
הדרבוקה מנוגנת בכל המזרח התיכון, בטורקיה ובצפון אפריקה, ובעבר עשו אותה מחרס ועור של דג או של עז. היום היא עשויה לרוב מאלומיניום עם עור פלסטיק. בישראל היא מהכלים האהובים ביותר: בחפלות, בחינות, בשירה בציבור, בחוגים ובמוזיקה המזרחית.