כדי להכין שופר מוציאים את החלק הפנימי של הקרן, מנקים אותה, ופותחים חור בקצה הצר. אין לשופר שסתומים או חורים, ולכן אפשר להשמיע בו רק מעט צלילים, בשינוי לחץ השפתיים. יש שופרות קצרים ומעוקלים מקרן איל, ושופרות ארוכים ומסולסלים מקרן של אנטילופות גדולות כמו הקודו, שנפוצים אצל יהודי תימן.
תוקעים בשופר בראש השנה — ״יום תרועה״ — בתקיעות קבועות: תקיעה (צליל ארוך), שברים (שלושה צלילים קצרים יותר) ותרועה (צלילים קטועים ומהירים). תוקעים גם בחודש אלול ובמוצאי יום הכיפורים. בתנ״ך מתוארת תקיעת שופר בהר סיני, ובמלחמת יריחו.

