כל צליל מתחיל ברעידה
הניחו אצבעות על הגרון ואמרו ״אההה״. מרגישים רעידה? אלה מיתרי הקול שלכם. כל קול בעולם מתחיל ברעידה: מיתר של גיטרה שנפרט, עור של תוף שמכים בו, כנפיים של דבורה או רמקול שמזמזם.
הגוף הרועד דוחף את חלקיקי האוויר שלידו, והם דוחפים את השכנים שלהם, וכך הלאה. כך נוצר גל קול שמתפשט לכל הכיוונים, בערך כמו עיגולים שמתרחבים במים כשזורקים אבן לשלולית. האוויר עצמו לא עף מהגיטרה עד האוזן — רק התנועה עוברת בו.
אפשר לראות את הרעידות האלה בעיניים: מותחים ניילון נצמד על קערה, מפזרים עליו כמה גרגרי אורז, ומשמיעים לידו צליל חזק — למשל מכה על סיר. הגרגרים קופצים, כי הניילון שמתחתיהם רועד.
במה קול יכול לעבור?
קול צריך חומר כדי לעבור בו: גז, נוזל או מוצק. הוא עובר באוויר, אבל גם במים — לווייתנים ודולפינים מתקשרים בקולות מתחת למים — ואפילו במוצקים. אם תצמידו אוזן לשולחן ומישהו ידפוק בקצה השני, תשמעו את הדפיקה חזק וברור.
בחלל כמעט אין חומר, ולכן אין שם קולות. אסטרונאוטים שעובדים מחוץ לחללית מדברים זה עם זה בעזרת מכשירי קשר, שמעבירים את הדיבור בגלי רדיו ולא בגלי קול.
באוויר הקול עובר כ־340 מטר בכל שנייה. זה מהר, אבל הרבה יותר לאט מהאור. לכן בסופת ברקים רואים קודם את הברק ורק אחר כך שומעים את הרעם. אם סופרים את השניות בין הברק לרעם, אפשר להעריך כמה רחוקה הסופה: בערך קילומטר לכל שלוש שניות.
גבוה, נמוך, חזק וחלש
צלילים שונים זה מזה בשני דברים עיקריים. הראשון הוא הגובה: רעידה מהירה יוצרת צליל גבוה, כמו ציוץ של ציפור, ורעידה איטית יוצרת צליל נמוך, כמו תוף גדול. מיתר קצר ומתוח רועד מהר ונשמע גבוה, ומיתר ארוך ורפוי נשמע נמוך.
השני הוא העוצמה: רעידה חזקה יוצרת קול חזק, ורעידה חלשה — קול שקט. כשפורטים חזק על מיתר, הוא זז יותר הצידה ונשמע חזק יותר, אבל גובה הצליל נשאר דומה.
בני אדם לא שומעים כל צליל. כלבים שומעים צלילים גבוהים מדי בשבילנו, ולכן יש משרוקיות לכלבים שאנחנו לא שומעים בכלל. עטלפים משמיעים צלילים גבוהים מאוד ומקשיבים להד שלהם כדי למצוא את דרכם בחושך.
איך האוזן שומעת?
האוזן החיצונית, החלק שאנחנו רואים, אוספת את גלי הקול ומכוונת אותם פנימה לתעלת השמע. בסוף התעלה נמצא עור התוף — קרום דק שמתחיל לרעוד כשהקול מגיע אליו.
מאחורי עור התוף יש שלוש עצמות זעירות: הפטיש, הסדן והארכוף. הארכוף היא העצם הקטנה ביותר בגוף האדם. העצמות מעבירות את הרעידות פנימה אל השבלול — איבר בצורת חילזון מלא בנוזל ובתאים מיוחדים. התאים הופכים את הרעידות לאותות עצביים, והמוח מבין אותם כמוזיקה, דיבור או נביחה.
רעש חזק מאוד לאורך זמן עלול לפגוע בתאים האלה, ולכן כדאי לשמור על עוצמה סבירה באוזניות.