כל צליל מתחיל ברעידה: מיתר של גיטרה, עור של תוף או מיתרי הקול בגרון שלנו. הרעידה דוחפת את חלקיקי האוויר שלידה, הם דוחפים את השכנים שלהם, וכך הקול מתקדם כגל. באוויר הקול עובר כ־340 מטר בשנייה — הרבה יותר לאט מהאור. לכן רואים ברק לפני ששומעים רעם, ואם סופרים את השניות ביניהם אפשר להעריך כמה רחוקה הסופה: בערך קילומטר לכל שלוש שניות.
קול צריך חומר כדי לעבור. הוא עובר באוויר, טוב יותר במים, וטוב עוד יותר בחומרים מוצקים — אם מצמידים אוזן לשולחן, שומעים דפיקה בקצה השני חזק וברור. בחלל כמעט אין חומר, ולכן אין שם קולות, ואסטרונאוטים מדברים זה עם זה בעזרת מכשירי קשר.
צלילים שונים זה מזה בשני דברים עיקריים: הגובה — רעידה מהירה נותנת צליל גבוה, ורעידה איטית צליל נמוך — והעוצמה — רעידה חזקה נותנת צליל חזק. טעות נפוצה היא לבלבל בין ״גבוה״ ל״חזק״: צפצוף של ציפור יכול להיות גבוה וחלש, ותוף גדול — נמוך וחזק.