🎨 אמנות ומוזיקה לכיתה ז׳

בערב של מאי 1824, באולם קונצרטים בווינה, נוגנה לראשונה הסימפוניה התשיעית של לודוויג ואן בטהובן. בסוף היצירה הקהל מחא כפיים בהתלהבות, אבל המלחין, שעמד על הבמה, לא שמע דבר. לפי הסיפור המפורסם, אחת הזמרות סובבה אותו בעדינות אל הקהל, ורק אז ראה את ההתלהבות. בטהובן היה אז כמעט חירש לגמרי. 🔊

בטהובן נולד בבון שבגרמניה בשנת 1770. אביו, שהיה זמר, רצה להפוך אותו לילד פלא והכריח אותו להתאמן שעות. כבר כנער ניגן בטהובן בתזמורת החצר של בון והלחין יצירות. כשהיה בן 21 עבר לווינה, שהייתה אז בירת המוזיקה של אירופה, ושם נודע כפסנתרן מבריק. 🔊

לקראת גיל 30 הבחין בטהובן שהשמיעה שלו נחלשת. עבור מוזיקאי זו הייתה מכה קשה מאוד. במכתב שכתב בשנת 1802 תיאר את הייאוש שלו, אבל גם את ההחלטה להמשיך וליצור. ואכן, דווקא בשנים שבהן איבד את שמיעתו כתב כמה מיצירותיו הגדולות ביותר. הוא שמע את המוזיקה בדמיונו וכתב אותה בתווים. 🔊

בטהובן נחשב לגשר בין שתי תקופות במוזיקה. הוא התחיל בסגנון הקלאסי, המסודר והמאוזן, של היידן ומוצרט, והוביל אל התקופה הרומנטית, שבה המוזיקה מביעה רגשות חזקים וסערות. בסימפוניה התשיעית שילב מקהלה וזמרים סולנים, צעד נועז מאוד בזמנו, על מילות השיר ״אודה לשמחה״ של המשורר פרידריך שילר. 🔊

בטהובן נפטר בווינה בשנת 1827, ואלפי אנשים השתתפו בהלווייתו. כיום המנגינה של ״אודה לשמחה״ היא ההמנון של האיחוד האירופי, ומנגנים אותה בכל העולם כסמל לאחווה בין בני אדם. 🔊