הקלידים: מפה של הצלילים
המקלדת היא דרך מסודרת לבחור צליל: כל קליד הוא צליל אחד, ומשמאל לימין הצלילים עולים. הקלידים הלבנים הם הצלילים דו, רה, מי, פה, סול, לה, סי, והשחורים הם הצלילים שביניהם — ״דיאזים״ ו״במולים״. הקלידים השחורים מסודרים בקבוצות של שניים ושלושה, וכך קל למצוא את הדרך.
לפסנתר מודרני יש 88 קלידים: 52 לבנים ו־36 שחורים. בגלל שאפשר לנגן בו בעשר אצבעות, הוא יכול לנגן מנגינה וליווי בבת אחת — כמו תזמורת קטנה. לכן מלחינים רבים כתבו את היצירות שלהם קודם כול לפסנתר.
פסנתר: פטיש פוגש מיתר
הפסנתר הומצא באיטליה בסביבות שנת 1700 על ידי בונה הכלים ברטולומאו כריסטופורי. השם המקורי היה ״פיאנו־פורטה״ — ״שקט־חזק״ — כי בניגוד לכלים שלפניו, אפשר היה לנגן בו חלש או חזק לפי עוצמת הלחיצה. בתוך הפסנתר, כל קליד מפעיל פטיש קטן מצופה לבד, שמכה במיתר ומיד קופץ חזרה.
לפסנתר גם דוושות: הימנית משאירה את המיתרים פתוחים כך שהצליל ממשיך להדהד, והשמאלית מרככת אותו. יש פסנתר כנף, ששוכב לרוחב, ופסנתר עומד שמתאים לבית. לפי הדרך שבה הוא משמיע צליל, הפסנתר הוא בעצם גם כלי מיתר וגם כלי הקשה.
צ׳מבלו ועוגב
לפני הפסנתר מלך הצ׳מבלו. בתוכו, כל קליד מרים ״מפרט״ קטן — במקור חתיכת נוצה — שפורט על המיתר. הצליל שלו מתכתי ונוצץ, אבל אי אפשר לנגן בו חזק או חלש לפי הלחיצה. רבות מהיצירות של באך והנדל נכתבו לצ׳מבלו.
העוגב הוא כלי הנשיפה הגדול בעולם: יש בו מאות ואף אלפי צינורות, וכל לחיצה על קליד פותחת לאוויר דרך לצינור מסוים. לעוגב יש כמה מקלדות לידיים, וגם מקלדת לרגליים. הוא נמצא בעיקר בכנסיות ובאולמות קונצרטים, ואביו הקדום, ״עוגב המים״, הומצא באלכסנדריה לפני יותר מ־2,200 שנה.
אקורדיון וסינתיסייזר
באקורדיון יש מפוח שהנגן פותח וסוגר בידיים, ומקלדת או כפתורים שפותחים לאוויר דרך ללשוניות מתכת קטנות. הוא קל לסחוב, ולכן נעשה לכלי של חתונות, ריקודי עם ומוזיקה של רחוב — מצרפת ועד ארגנטינה, ובמוזיקה העברית של ראשית המדינה.
הסינתיסייזר הוא כלי מקלדת אלקטרוני, שנעשה פופולרי בשנות ה־60 וה־70 של המאה ה־20. הוא יוצר צליל במעגלים חשמליים או במחשב, ויכול לחקות כמעט כל כלי — או להמציא צלילים שלא היו קיימים קודם. רוב המוזיקה הפופולרית של היום משתמשת בו. לנגן בפסנתר אפשר גם באתר, בפסנתר האונליין.