המילה באה מ״סינתזה״ — הרכבה. הסינתיסייזר ״מרכיב״ צליל מגלים חשמליים בסיסיים, ואז משנה אותם בעזרת ״מסננים״ וכפתורים: מוסיף או מוריד צלילים גבוהים, קובע אם הצליל יתחיל בבת אחת או יתגנב לאט, ואם ידעך מהר או יימשך. כך אפשר לחקות כינור, חליל או תוף — או ליצור צליל שלא נשמע מעולם.
סינתיסייזרים התחילו להיות נפוצים בשנות ה־60 וה־70 של המאה ה־20, כשממציאים כמו רוברט מוג בנו כלים שמוזיקאים יכלו לנגן בהם על במה. מאז הם נכנסו לפופ, לרוק, למוזיקה אלקטרונית ולמוזיקת סרטים ומשחקים. היום אפשר להפעיל סינתיסייזר גם כתוכנה במחשב או בטלפון.