השם בא מיוונית: ״קסילו״ — עץ, ו״פון״ — צליל. כל לוח עץ משמיע צליל מדויק: לוחות ארוכים נשמעים נמוך, וקצרים — גבוה. בקסילופון של תזמורת יש מתחת ללוחות צינורות תהודה שמגבירים את הצליל. הצליל שלו קצר, חד ו״יבש״, ומתאים לקטעים מהירים וקופצניים.
כלים דומים מנוגנים באפריקה ובדרום־מזרח אסיה כבר מאות שנים. מלחינים אירופים התחילו להשתמש בקסילופון בתזמורת במאה ה־19 — סן־סאנס, למשל, השתמש בו ב״מחול המוות״ כדי לתאר עצמות מקישות. בגני ילדים יש ״קסילופונים״ צבעוניים קטנים, שלעיתים קרובות הם בעצם גלוקנשפיל עם לוחות מתכת.

