אבטיח: מאפריקה ומצרים
האבטיח מוצאו באפריקה; לפי מחקרים גנטיים חדשים, קרוב המשפחה הבר הקרוב ביותר שלו גדל בסודאן. הוא גודל כבר במצרים העתיקה, לפני אלפי שנים, ובספר במדבר מתגעגעים בני ישראל ל״אבטיחים״ שאכלו במצרים. האבטיחים העתיקים היו כנראה פחות מתוקים, והציפה שלהם בהירה.
בישראל האבטיח הוא מלך הקיץ: מגדלים אותו מהאביב ועד סוף הקיץ, בשדות פתוחים ובמנהרות. יש בו הרבה מאוד מים, והצבע האדום בא מחומר בשם ליקופן — אותו חומר שצובע את העגבנייה.
מלון — והמלון הישראלי
המוצא של המלון שנוי במחלוקת: חוקרים מצאו קרובי בר שלו באפריקה ובאסיה, וייתכן שבויית ביותר ממקום אחד. בישראל פותחו שני זני מלון מפורסמים: מלון ״הָעוֹגֵן״, שנקרא על שם קיבוץ העוגן, ומלון ״גליה״, שפיתח ד״ר צבי כרכי במרכז המחקר נווה יער ושוחרר בשנת 1973. כרכי קרא לו על שם בתו, גליה. מלון גליה נמכר היום בארצות רבות בעולם.
מלפפון, קישוא ודלעת
המלפפון מוצאו בהודו, למרגלות ההימלאיה, ומגדלים אותו כבר אלפי שנים. בישראל מגדלים מלפפונים כל השנה, הרבה מהם בחממות. החוקרים לא בטוחים שה״קישואים״ שמוזכרים בתנ״ך הם המלפפון של היום — ייתכן שזה היה סוג של מלון ארוך.
הקישוא והדלעת, לעומת זאת, הגיעו מאמריקה. דלעות היו מהצמחים הראשונים שבויתו במרכז אמריקה, לפני אלפי שנים, יחד עם תירס ושעועית. הקישוא הירוק המוכר לנו הוא זן של דלעת שפותח באיטליה במאה ה־19, ולכן הוא נקרא בעולם בשם האיטלקי ״זוקיני״.
איך גדלים הדלועיים
לדלועיים יש פרחים זכריים ופרחים נקביים נפרדים, ורק הפרח הנקבי — שיש מתחתיו ״פרי קטנטן״ — הופך לפרי. כדי שזה יקרה, דבורים צריכות להעביר אבקה מהפרח הזכרי לנקבי. בחממות נעזרים בדבורים או מגדלים זנים שמניבים פרי גם בלי האבקה. הענפים זוחלים על הקרקע או מטפסים בעזרת קנוקנות — חוטים דקים שמתלפפים סביב כל דבר שהם נוגעים בו.
חקלאים רבים מרכיבים שתילי אבטיח ומלון על שורשים של דלעת, שעמידים יותר במחלות של האדמה. כך הצמח מקבל ״רגליים״ חזקות של דלעת ו״ראש״ של אבטיח — הרכבה, כמו בעצי פרי, אבל בירקות. בישראל השיטה הזו נפוצה מאוד.
ואיך בוחרים אבטיח? יש כמה סימנים מקובלים: כתם צהוב בצד שעליו האבטיח שכב על הקרקע, משקל כבד ביחס לגודל, וקול עמום כשמקישים עליו. אף סימן אינו בטוח לגמרי — אבל זה משחק נחמד בשוק.