✍️ לשון לכיתה ז׳

בערב סוכות קם אבא מוקדם מכולם. כולנו עוד היינו בפיג׳מות כשהוא כבר עמד בחצר עם סרגל ועיפרון. "השנה," הכריז, "אנחנו בונים סוכה בלי עזרה מבחוץ!" אמא הרימה גבה: "בשנה שעברה הסוכה נפלה אחרי יומיים." "השנה היא לא תיפול," הבטיח אבא. 🔊

קודם נסענו לחנות וקנינו קרשים, בדים וסכך. אחותי מיכל ראתה שרשרת אורות צבעוניים ושמה אותה בעגלה. "בלי אורות זו לא סוכה," קבעה. 🔊

בבית חילקנו את העבודה. אבא ואני בנינו את השלד: חיברנו את הקרשים בברגים, ובדקנו שכל פינה יציבה. מיכל רצה הלוך וחזור עם הכלים. כשאחד הברגים נפל לתוך הדשא, כולנו זחלנו על הברכיים עד שמצאנו אותו. 🔊

באמצע העבודה התחיל לטפטף גשם קל. "רק זה חסר לנו," רטן אבא, ומיכל רצה להביא מעילים. אבל אחרי כמה דקות השמש יצאה שוב, ומעל החצר נמתחה קשת. "זה סימן טוב," אמרה אמא, "הסוכה הזאת תעמוד." 🔊

אחר כך פרשנו את הבדים, ואמא תלתה עליהם ציורים שציירנו בגן לפני שנים. סבתא הגיעה עם קישוטי פירות, ונתנה לכל אחד משימה. "תולים מלמעלה, לא דוחפים מלמטה," הזכירה. 🔊

לבסוף שמנו את הסכך. עמדנו בפנים והסתכלנו למעלה: דרך הענפים ראינו את השמיים. אבא נשען על אחד העמודים — והעמוד לא זז. "אמרתי לכם," חייך. בדיקה אחרונה עשתה סבתא: היא נכנסה לסוכה, הביטה בסכך ואמרה: "הצל רב מהשמש, כמו שצריך." רק אז הרשתה לכולנו לשבת. 🔊

בערב ישבנו כולנו בסוכה, והאורות של מיכל צבעו את הבדים באדום, בירוק ובכחול. סבתא אמרה: "סוכה שבונים לבד שווה פי שניים." ואני חשבתי שאולי בשנה הבאה אבנה כבר סוכה משלי. 🔊