הכלל ההפוך שכולם מתבלבלים בו
בדרך כלל ה־ה בסוף מילה היא סימן של נקבה: ילד – ילדה, גדול – גדולה. אבל במספרים מ־3 עד 10 קורה דבר מפתיע: דווקא המספר שבא עם שם עצם בזכר מסתיים ב־ה. אומרים ״שלושה ילדים״, ״ארבעה כדורים״, ״שבעה ימים״, ״עשרה ספרים״.
עם שם עצם בנקבה המספר בא בלי ה: ״שלוש ילדות״, ״ארבע בובות״, ״שבע שעות״, ״עשר מחברות״. טיפ לזיכרון: ״ה׳ לזכר — הפוך ממה שחושבים״. ואם מתבלבלים, אפשר להיזכר בצירוף מוכר כמו ״שבעה ימים בשבוע״.
אחד ושניים
המספרים 1 ו־2 מתנהגים אחרת. ״אחד״ ו״אחת״ באים אחרי שם העצם, כמו שם תואר: ״ילד אחד״, ״ילדה אחת״, ״יום אחד״, ״שעה אחת״.
המספר 2 בא לפני שם העצם, ושם הוא מתקצר: ״שני ילדים״, ״שתי ילדות״. הצורות ״שניים״ ו״שתיים״ משמשות כשהמספר עומד לבד, בלי שם עצם אחריו: ״כמה ילדים באו? שניים״. לכן לא אומרים ״שתיים ילדות״ אלא ״שתי ילדות״.
כשסופרים בלי שם עצם
כשסופרים סתם, בלי לספור דבר מסוים, משתמשים בצורות הנקבה: אחת, שתיים, שלוש, ארבע, חמש, שש, שבע, שמונה, תשע, עשר. כך עושים בחשבון (״שלוש ועוד ארבע שווה שבע״), בשעות (״השעה שלוש״), במספרי טלפון ובספירה במשחק מחבואים.
זו הסיבה שהצורות ״שלוש״ ו״חמש״ נשמעות לנו טבעיות יותר — אנחנו שומעים אותן כל הזמן בספירה. אבל ברגע שסופרים משהו בזכר, צריך לעבור לצורה עם ה: ״חמישה שקלים״, ״שלושה תלמידים״.
מספרים גדולים ומספרים סודרים
מ־11 עד 19 הכלל ממשיך, אבל המילה ״עשר״ משתנה: בזכר אומרים ״אחד עשר ילדים״, ״שנים עשר חודשים״, ״חמישה עשר שקלים״; בנקבה אומרים ״אחת עשרה ילדות״, ״שתים עשרה שעות״, ״חמש עשרה דקות״. כלומר בזכר: ־ה במספר הראשון ו״עשר״ בלי ה. בנקבה: בלי ה במספר הראשון ו״עשרה״ עם ה.
המספרים העגולים 20, 30, 40 וכן הלאה זהים בזכר ובנקבה: ״עשרים ילדים״, ״עשרים ילדות״. אבל אם יש אחריהם יחידות, היחידות מתאימות: ״עשרים ושלושה ילדים״, ״עשרים ושלוש ילדות״.
מלבד המספר המונה, שעונה על ״כמה?״, יש גם מספר סודר, שעונה על ״איזה במקום?״: ראשון, שני, שלישי, רביעי, חמישי, שישי, שביעי, שמיני, תשיעי, עשירי. בנקבה: ראשונה, שנייה, שלישית וכן הלאה. המספר הסודר בא אחרי שם העצם: ״הכיתה השלישית״, ״המקום הראשון״.
המספר עם ה הידיעה
כשסופרים דברים מסוימים ומוכרים, מוסיפים ה הידיעה לשם העצם, והמספר בא לפניו בצורה מיוחדת. בזכר אומרים ״שלושת הילדים״, ״ארבעת הכדורים״, ״חמשת הספרים״. בנקבה אומרים ״שלוש הילדות״, ״ארבע הבובות״, ״חמש המחברות״.
גם המספר 2 עובד כך: ״שני הילדים״, ״שתי הבנות״. ההבדל במשמעות חשוב: ״שלושה ילדים באו״ פירושו שבאו שלושה ילדים כלשהם, ואילו ״שלושת הילדים באו״ פירושו שבאו כל שלושת הילדים שכבר דיברנו עליהם.
ואם קשה לזכור הכול, התחילו מהכלל הבסיסי של 3 עד 10, ותרגלו אותו בכל פעם שאתם סופרים משהו בבית.