👥 יחיד ורבים

הכלל הבסיסי: ־ים ו־ות

כשיש לנו יותר מדבר אחד, משנים את המילה לצורת הרבים. לרוב שמות העצם בזכר מוסיפים ־ים: ילד – ילדים, כדור – כדורים, מחשב – מחשבים, סוס – סוסים. לרוב שמות העצם בנקבה מוסיפים ־ות: ילדה – ילדות, שמלה – שמלות, מחברת – מחברות, מכונית – מכוניות.

שימו לב שבנקבה הסיומת של היחיד בדרך כלל ״נופלת״ לפני שמוסיפים ־ות: ב״ילדה״ ה־ה נעלמת, וב״מחברת״ ה־ת האחרונה מתחלפת בסיומת ־ות. לפעמים המילה משתנה גם בפנים, וההגייה זזה: ״ספר״ הופך ל״ספרים״, ״בית״ הופך ל״בתים״, ״עיר״ הופכת ל״ערים״.

יוצאי דופן שכדאי להכיר

יש מילים בזכר שמקבלות ברבים ־ות: שולחן – שולחנות, חלון – חלונות, לילה – לילות, מקום – מקומות, חלום – חלומות, שם – שמות, אב – אבות. הן נשארות זכר גם ברבים, ולכן אומרים ״חלונות פתוחים״ ו״חלומות יפים״.

ויש מילים בנקבה שמקבלות ברבים ־ים: שנה – שנים, מילה – מילים, ביצה – ביצים, נמלה – נמלים, יונה – יונים, אבן – אבנים. גם הן נשארות נקבה, ולכן אומרים ״שנים רבות״ ו״מילים חדשות״.

ויש מילים שמשתנות לגמרי: איש – אנשים, אישה – נשים, יום – ימים. את אלה פשוט לומדים בעל פה, ומהר מאוד הן נשמעות טבעיות.

הזוגי: ־יים

לעברית יש צורה מיוחדת לדברים שבאים בזוגות, והיא נקראת ״זוגי״. הסיומת שלה היא ־יים. כך אומרים על איברי גוף שיש לנו שניים מהם: עיניים, אוזניים, ידיים, רגליים.

הזוגי משמש גם לזמנים, ואז הוא אומר בדיוק ״שניים״: יומיים הם שני ימים, שבועיים הם שני שבועות, חודשיים הם שני חודשים ושנתיים הן שתי שנים. ויש חפצים שהשם שלהם תמיד בזוגי, גם כשמדובר בחפץ אחד: משקפיים, מכנסיים, אופניים, מספריים.

מילים שיש להן רק רבים

יש בעברית כמה מילים שמופיעות רק בצורת רבים, אף שהן מתארות דבר אחד: מים, שמיים, פנים. לכן אומרים ״המים קרים״ ולא ״המים קר״, ו״השמיים כחולים״. בתורת הלשון זה מעניין במיוחד, כי צורת המילה היא רבים גם כשאין ״הרבה״ מים.

טיפ לתרגול: כשאתם לא בטוחים בצורת הרבים, נסו לחשוב על משפט שבו אתם שומעים את המילה, כמו ״פתחנו את כל החלונות״ או ״יש לי שתי אבנים בכיס״. האוזן מכירה את הצורות הנכונות יותר ממה שנדמה.

התאמה ברבים

כששם העצם עובר לרבים, גם המילים שמתארות אותו עוברות לרבים. ״הילד רץ״ הופך ל״הילדים רצים״, ״החתולה הלבנה ישנה״ הופכת ל״החתולות הלבנות ישנות״. אם שוכחים לשנות את אחת המילים, המשפט נשמע צורם: ״הילדים רץ״.

כשבקבוצה יש גם זכרים וגם נקבות, משתמשים בצורת הרבים של הזכר: ״דני ונועה הלכו לפארק, והם היו מאושרים״. וזה נכון גם כשיש בקבוצה ילד אחד והרבה ילדות.

גם כינויי הגוף משתנים: הוא והיא הופכים להם ולהן, אתה ואת הופכים לאתם ולאתן, ואני הופך לאנחנו.