כשעוברים לרבים, המילה משתנה. בנקבה הסיומת של היחיד בדרך כלל נופלת: ״ילדה״ הופכת ל״ילדות״, ו״מחברת״ ל״מחברות״. לפעמים משתנה גם ההגייה בתוך המילה: ספר — ספרים, בית — בתים, עיר — ערים.
יש מילים בזכר שמקבלות ־ות: שולחן — שולחנות, חלון — חלונות, לילה — לילות. ויש מילים בנקבה שמקבלות ־ים: שנה — שנים, מילה — מילים, ביצה — ביצים. המין שלהן לא משתנה, ולכן אומרים ״חלונות פתוחים״ ו״שנים רבות״. יש גם מילים שמשתנות לגמרי: איש — אנשים, אישה — נשים, יום — ימים.
לעברית יש גם צורה מיוחדת לדברים שבאים בזוגות, ״זוגי״, עם הסיומת ־יים: עיניים, ידיים, יומיים. ויש מילים שקיימות רק ברבים, כמו מים ושמיים, ולכן אומרים ״המים קרים״. כשעוברים לרבים, גם שם התואר והפועל עוברים לרבים: ״הילדים רצים״.