שמות עצם הם השמות של כל מה שיש בעולם — גם דברים שאפשר לגעת בהם, כמו מחברת וים, וגם דברים שאי אפשר לגעת בהם, כמו חברות, פחד ורעיון. גם השם הפרטי שלכם הוא שם עצם, וכך גם שמות של ערים וארצות.
יש כמה דרכים לזהות שם עצם. אפשר לשאול עליו ״מי?״ או ״מה?״, ולרוב אפשר להוסיף לפניו ה׳ הידיעה: הילד, הכלב, השולחן. לשם עצם יש גם מין דקדוקי — זכר או נקבה — ויש לו צורת יחיד וצורת רבים: ספר וספרים, מחברת ומחברות. לשמות פרטיים כמו ״נועה״ או ״חיפה״ לא מוסיפים ה׳, ובכל זאת הם שמות עצם.
שם העצם הוא כמו ״מרכז״ שסביבו מתארגנות מילים אחרות. שם התואר מתאים את עצמו אליו, המספר משתנה לפיו, ולעתים קרובות הוא משמש נושא במשפט. טעות נפוצה היא לחשוב שרק חפצים הם שמות עצם; גם ״שמחה״ ו״חופש״ הם שמות עצם.