הפועל עונה על השאלה ״מה עשה?״ או ״מה קרה?״. במשפט ״הכלב נבח״ הפועל הוא ״נבח״, ובמשפט ״ירד גשם״ הפועל הוא ״ירד״. לפעלים יש תכונה מיוחדת: הם משנים צורה. ״שיחקתי״ הוא עבר, ״משחק״ הוא הווה ו״אשחק״ הוא עתיד. הם משתנים גם לפי הגוף: אני שיחקתי, הם שיחקו.
כל פועל בעברית בנוי משורש ומבניין. השורש נותן את המשמעות הבסיסית, והבניין נותן את הצורה ואת הגוון: לבש, הלביש, התלבש. יש גם צורה של הפועל בלי זמן ובלי גוף — שם הפועל — שמתחילה בדרך כלל ב־ל׳: לרוץ, לכתוב.
במשפט הפועל משמש לרוב נשוא — מה שנאמר על הנושא. טעות נפוצה היא לחשוב שכל מילה שמתארת פעולה היא פועל. ״ריצה״ ו״כתיבה״ מתארות פעולה, אבל הן שמות עצם (אפשר לומר ״הריצה הארוכה״). מבחן טוב: אם המילה משתנה לפי זמנים וגופים, היא פועל.