כל פועל בנוי משורש ומבניין. השורש נותן את המשמעות הבסיסית, והבניין הוא כמו תבנית אפייה שנותנת לפועל את צורתו. מהשורש ל־ב־ש מקבלים: לבש (קל), הלביש (הפעיל), התלבש (התפעל) והולבש (הופעל). השמות של הבניינים נקבעו לפי השורש פ־ע־ל, והבניין הראשון נקרא גם ״קל״ כי צורתו הפשוטה ביותר.
הדרך הנוחה לזהות בניין היא להעביר את הפועל לעבר בגוף ״הוא״. נפעל מתחיל ב־נ (נשבר). הפעיל מתחיל ב־ה ויש בו י׳ לפני האות האחרונה (הזמין). הופעל מתחיל ב־הו (הוזמן). התפעל מתחיל ב־הת (התלבש). בפיעל יש בדרך כלל י׳ אחרי האות הראשונה (דיבר), ובפועל יש ו׳ אחרי האות הראשונה (תוקן). ובקל אין תוספות (כתב).
לכל בניין יש נטייה למשמעות מסוימת. בהתפעל הפעולה חוזרת לעתים קרובות אל העושה (התלבש, התקלח) או נעשית הדדית (התכתבו). פועל והופעל הם בניינים סבילים. אבל זו נטייה ולא חוק: לא כל פועל בנפעל הוא סביל, ולא כל פועל בהתפעל הוא ״עצמי״.