מה זה בניין?
כל פועל בעברית בנוי משורש ומבניין. השורש נותן את המשמעות הבסיסית, והבניין הוא כמו ״תבנית אפייה״ שנותנת לפועל את הצורה שלו. אם ניקח את השורש ל־ב־ש ונכניס אותו לבניינים שונים, נקבל: לבש (לבש בגד), הלביש (הלביש מישהו אחר), התלבש (לבש בגדים על עצמו), הולבש (מישהו הלביש אותו).
השמות של הבניינים נקבעו לפי השורש פ־ע־ל: ״פעל״, ״נפעל״, ״פיעל״ וכן הלאה. הבניין הראשון נקרא גם ״קל״, כי צורתו היא הפשוטה ביותר.
שבעת הבניינים ודוגמאות
קל (פעל): כתב, שמר, למד, אכל. נפעל: נכתב, נשמר, נכנס, נשבר. פיעל: דיבר, סידר, לימד, סיפר. פועל: סודר, נוקה, תוקן, בושל. הפעיל: הזמין, הלביש, הכתיב, הדליק. הופעל: הוזמן, הולבש, הוכתב, הודלק. התפעל: התלבש, התרגש, התקלח, התכתב.
כדי לזהות בניין, כדאי להסתכל על הפועל בעבר בגוף ״הוא״. נפעל מתחיל ב־נ (נשבר), הפעיל מתחיל ב־ה ויש לו י לפני האות האחרונה (הזמין), הופעל מתחיל ב־הו (הוזמן), התפעל מתחיל ב־הת (התלבש). בפיעל יש בדרך כלל י אחרי האות הראשונה (דיבר), ובפועל יש ו אחרי האות הראשונה (תוקן). ובקל — אין תוספות בכלל (כתב).
פעיל וסביל
בחלק מהבניינים מי שמופיע בתחילת המשפט עושה את הפעולה, ואלה בניינים ״פעילים״: ״הנגר תיקן את הכיסא״ (פיעל). בבניינים אחרים הפעולה נעשית על מי שמופיע בתחילת המשפט, ואלה בניינים ״סבילים״: ״הכיסא תוקן״ (פועל).
יש שלושה זוגות שכדאי לזכור: קל ונפעל (כתב – נכתב), פיעל ופועל (תיקן – תוקן), הפעיל והופעל (הזמין – הוזמן). פועל והופעל הם בניינים סבילים תמיד. נפעל הוא לפעמים סביל (״המכתב נכתב״), אבל לא תמיד: ״נכנס״ ו״נרדם״ הם פעלים בנפעל שאינם סבילים.
התפעל — הבניין של ״עצמי״ ו״זה עם זה״
בבניין התפעל הפעולה חוזרת לעתים קרובות אל מי שעושה אותה: התלבש (הלביש את עצמו), התקלח, הסתרק. לפעמים היא פעולה הדדית: התכתבו (כתבו זה לזה), התחבקו. ולפעמים היא מתארת שינוי שקורה: התרגש, התעייף.
פרט מעניין: כשהאות הראשונה של השורש היא ס, ש, צ או ז, ה־ת של התפעל מחליפה מקום עם האות הזאת. לכן אומרים ״הסתרק״ ולא ״התסרק״, ״השתמש״ ולא ״התשמש״. וכשהאות היא צ או ז, ה־ת אף משתנה: ״הצטלם״ ו״הזדקן״.
זיהוי הבניין בהווה
גם בהווה לכל בניין יש סימן היכר. בפיעל הפועל מתחיל ב־מ (מסדר, מדבר), ובפועל הוא מתחיל ב־מ ויש ו אחרי האות הראשונה של השורש (מסודר). בהפעיל הוא מתחיל ב־מ ויש י לפני האות האחרונה (מזמין, מלביש), ובהופעל הוא מתחיל ב־מו (מוזמן, מולבש). בהתפעל הוא מתחיל ב־מת (מתלבש, מתרגש).
בבניין קל ההווה נראה כמו ״כותב״ ו״שומר״, עם ו אחרי האות הראשונה. כשאתם מזהים בניין, נסו להעביר את הפועל לעבר בגוף ״הוא״ — שם הסימנים הכי ברורים.
ותזכורת חשובה: הבניין קובע את הצורה, אבל לא כל הפעלים באותו בניין מתנהגים בדיוק אותו דבר. יש שורשים עם אותיות ״חלשות״, כמו י או ו, שמשנות מעט את הצורה. אותם לומדים בהמשך, בחטיבת הביניים.