במשפט פעיל אנחנו יודעים מי עשה את הפעולה: ״המורה הזמינה את ההורים״. במשפט סביל המוקד עובר אל מי שהפעולה נעשתה עליו: ״ההורים הוזמנו״. לפעמים לא יודעים מי עשה את הפעולה, או שזה לא חשוב, ואז הצורה הסבילה נוחה: ״החלון נשבר״, ״הארוחה בושלה״.
בעברית יש שלושה זוגות של בניין פעיל ובניין סביל: קל ונפעל (כתב — נכתב), פיעל ופועל (תיקן — תוקן), הפעיל והופעל (הזמין — הוזמן). פועל והופעל סבילים תמיד, ולכן אין להם ציווי ואין להם שם פועל בשימוש: אי אפשר לבקש ממישהו ״להיות מסופר״.
טעות נפוצה היא לחשוב שכל פועל בנפעל הוא סביל. ״המכתב נכתב״ הוא אכן סביל, אבל ״נכנס״ ו״נרדם״ הם פעלים בנפעל שאינם סבילים — מי שנכנס עשה את הפעולה בעצמו. לכן בודקים את המשמעות: האם מישהו אחר עשה את הפעולה על הנושא?

