בכל משפט יש שני חלקים מרכזיים: הנושא — על מי או על מה מדברים, והנשוא — מה נאמר עליו. ״הילדים שיחקו בחצר״: מי שיחקו? הילדים. ״ירושלים יפה״: על מה מדובר? על ירושלים. הנושא הוא לרוב שם עצם או כינוי גוף, אבל לפעמים גם שם הפועל: ״לקרוא זה התחביב שלי״.
הנושא לא תמיד בא ראשון. ב״בבוקר יצאו הילדים לטיול״ הנושא הוא ״הילדים״, אף שהוא באמצע. וב״ירד גשם״ הנושא הוא ״גשם״, אף שהוא בסוף. לכן לא מחפשים את המילה הראשונה, אלא שואלים: על מי או על מה מדובר כאן?
הנושא והנשוא מתאימים זה לזה במין ובמספר: ״הילדה רצה״, ״הילדים רצים״. בעבר ובעתיד יש משפטים שבהם הנושא לא כתוב, כי הפועל מגלה אותו: ב״שיחקנו בחצר״ הנושא הוא ״אנחנו״, והוא מובן מהסיומת ־נו. טעות נפוצה היא לבחור מילה שמתארת את הנושא, כמו ״הקטנים״, במקום את הנושא עצמו.

