פועל וזמנים: עבר, הווה ועתיד

לשון · לכיתות ב׳–ה׳

הפועל בעברית מספר לנו גם מתי קרתה הפעולה: בעבר (כתבתי), בהווה (כותב) או בעתיד (אכתוב). מזהים את הזמן לפי הצורה של הפועל ולפי מילים כמו ״אתמול״, ״עכשיו״ ו״מחר״.

שלושה זמנים

עבר הוא מה שכבר קרה: ״אתמול שיחקנו בפארק״. הווה הוא מה שקורה עכשיו או באופן קבוע: ״עכשיו אני קורא ספר״, ״אני הולך לבית הספר כל בוקר״. עתיד הוא מה שעוד יקרה: ״מחר נטייל בגליל״.

לפעמים יש במשפט מילת זמן שעוזרת: אתמול, בשבוע שעבר ולפני שנה רומזות על עבר; עכשיו וכרגע רומזות על הווה; מחר, בעוד שעה ובקיץ הבא רומזות על עתיד. אבל גם בלי מילות זמן, הצורה של הפועל עצמו מגלה לנו את הזמן.

איך נראה כל זמן?

נסתכל על הפועל ״לכתוב״. בעבר: כתבתי, כתבנו, כתב, כתבה, כתבו. הסימן של העבר הוא בעיקר בסוף המילה: ־תי, ־נו, ־ה, ־ו.

בהווה יש רק ארבע צורות: כותב, כותבת, כותבים, כותבות. ההווה משתנה לפי זכר ונקבה ויחיד ורבים, אבל לא לפי ״מי״: אומרים ״אני כותב״, ״אתה כותב״ ו״הוא כותב״ באותה מילה.

בעתיד הסימן הוא בעיקר בהתחלה: אכתוב, נכתוב, תכתוב, יכתוב, יכתבו. האותיות א, נ, ת, י בתחילת המילה הן הרמז הגדול לעתיד.

שם הפועל וציווי

יש צורה של הפועל שאין לה זמן בכלל: ״שם הפועל״. היא מתחילה בדרך כלל ב־ל: לכתוב, לרוץ, לשחק, לאכול. משתמשים בה אחרי מילים כמו ״רוצה״, ״צריך״, ״אוהבת״: ״אני אוהבת לשחק כדורגל״.

ויש גם ״ציווי״ — צורה שבה נותנים הוראה או מבקשים לעשות משהו: ״כתוב!״, ״כתבי!״, ״כתבו!״. הציווי מופנה תמיד למי שמדברים איתו. בדיבור יום־יומי הרבה פעמים משתמשים בעתיד במקום בציווי: ״תכתוב את התשובה״, וזה נשמע רך יותר.

טעויות נפוצות

טעות שכיחה היא לומר ״אני יכתוב״ או ״אני ילך״. הצורה הנכונה לגוף ״אני״ בעתיד מתחילה ב־א: אני אכתוב, אני אלך, אני אשחק. ה־י בתחילת הפועל בעתיד שייכת ל״הוא״ ול״הם״: הוא יכתוב, הם ילכו.

טעות נוספת היא ערבוב זמנים באותו סיפור: ״אתמול הלכנו לים ואנחנו שוחים במים״. כשמספרים על משהו שקרה, כדאי להישאר בעבר לאורך כל הסיפור: ״אתמול הלכנו לים ושחינו במים״.

״להיות״ בשלושת הזמנים

לפועל ״להיות״ יש תכונה מעניינת: בהווה בדרך כלל לא אומרים אותו. אומרים ״אני שמח״ ו״השמיים כחולים״, בלי שום פועל. אבל בעבר ובעתיד הוא מופיע: ״אתמול הייתי שמח״, ״מחר אהיה שמח״, ״השמיים היו כחולים״, ״השמיים יהיו כחולים״.

הפועל ״היה״ עוזר גם לתאר דברים שקרו בעבר באופן קבוע: ״כשהייתי קטן, הייתי הולך לגן ברגל״. ובחיבור, כדאי לבחור זמן אחד לסיפור כולו — לרוב עבר — ולעבור לזמן אחר רק כשיש לכך סיבה, למשל כשדמות מדברת: ״אמרתי לו: ׳מחר אבוא לבקר׳״.

תרגיל לבית: קחו משפט אחד, כמו ״אני מבשל ארוחת ערב״, והעבירו אותו לשלושת הזמנים: ״אתמול בישלתי ארוחת ערב״, ״עכשיו אני מבשל ארוחת ערב״, ״מחר אבשל ארוחת ערב״. שימו לב אילו אותיות נוספו או השתנו בכל פעם, ובאיזה חלק של המילה.

✅ חידון: פועל וזמנים: עבר, הווה ועתיד

1. באיזה זמן הפועל ״הלכתם״?

2. באיזה זמן הפועל ״נלך״?

3. באיזה זמן הפועל ״אוכלות״?

4. מה הצורה הנכונה?

5. מהו שם הפועל של ״שיחקנו״?

6. השלימו בעבר: ״אתמול הילדים ___ בחצר״

7. איזה משפט כתוב כולו בזמן אחד?

8. מהו ציווי?

🖨️ דף עבודה להדפסה

8 שאלות, שאלות לחשיבה ודף תשובות עם הסברים.

📒 חוברת עבודה: יחיד ורבים והטיית פעלים ←טבלאות הטיה בהווה, בעבר ובעתיד ועוד, בשלוש רמות ועם תשובות.

📘 מושגים מהשיעור

💬 שאלות לשיחה

  1. ספרו בקצרה מה עשיתם אתמול, מה אתם עושים עכשיו ומה תעשו מחר. בדקו אם השתמשתם בזמן הנכון בכל חלק.
  2. למה לדעתכם להווה יש פחות צורות מאשר לעבר ולעתיד?
  3. מתי נעים יותר לשמוע ״תסגור את הדלת״ ומתי ״סגור את הדלת!״? מה ההבדל בהרגשה?

📖 קטע קריאה בנושא: 📅 אתמול, היום ומחר

טוענים את הקטע…

עוד שיעורים בלשון

לכל 48 השיעורים בלשון ←

חוברת ומבחן לדוגמה לכיתה

שאלות נפוצות

איך מלמדים ילד לזהות זמן של פועל?

מוסיפים לפועל מילת זמן ובודקים מה מתאים: ״אתמול״, ״עכשיו״ או ״מחר״. למשל, ״אתמול רצנו״ נשמע נכון, ולכן ״רצנו״ הוא עבר.

למה ״אני אלך״ ולא ״אני ילך״?

בעתיד כל גוף מקבל אות אחרת בהתחלה: א לאני, נ לאנחנו, ת לאתה ולאת, י להוא ולהם. לכן ״אני אלך״ ו״הוא ילך״.

האם שם הפועל הוא זמן?

לא. שם הפועל, כמו ״לרוץ״, הוא צורה בלי זמן ובלי גוף. הזמן נקבע לפי פועל אחר במשפט: ״רציתי לרוץ״ או ״ארצה לרוץ״.

שווה להסתכל גם על לשון עברית, ולומדים.

האם זה עזר?
גננות, מורות והורים: איזה דף חסר לכם?כל שבוע אנחנו מכינים את מה שהכי מבקשים. בחינם.
לבקשת דף ←או בוואטסאפ