שלושה זמנים
עבר הוא מה שכבר קרה: ״אתמול שיחקנו בפארק״. הווה הוא מה שקורה עכשיו או באופן קבוע: ״עכשיו אני קורא ספר״, ״אני הולך לבית הספר כל בוקר״. עתיד הוא מה שעוד יקרה: ״מחר נטייל בגליל״.
לפעמים יש במשפט מילת זמן שעוזרת: אתמול, בשבוע שעבר ולפני שנה רומזות על עבר; עכשיו וכרגע רומזות על הווה; מחר, בעוד שעה ובקיץ הבא רומזות על עתיד. אבל גם בלי מילות זמן, הצורה של הפועל עצמו מגלה לנו את הזמן.
איך נראה כל זמן?
נסתכל על הפועל ״לכתוב״. בעבר: כתבתי, כתבנו, כתב, כתבה, כתבו. הסימן של העבר הוא בעיקר בסוף המילה: ־תי, ־נו, ־ה, ־ו.
בהווה יש רק ארבע צורות: כותב, כותבת, כותבים, כותבות. ההווה משתנה לפי זכר ונקבה ויחיד ורבים, אבל לא לפי ״מי״: אומרים ״אני כותב״, ״אתה כותב״ ו״הוא כותב״ באותה מילה.
בעתיד הסימן הוא בעיקר בהתחלה: אכתוב, נכתוב, תכתוב, יכתוב, יכתבו. האותיות א, נ, ת, י בתחילת המילה הן הרמז הגדול לעתיד.
שם הפועל וציווי
יש צורה של הפועל שאין לה זמן בכלל: ״שם הפועל״. היא מתחילה בדרך כלל ב־ל: לכתוב, לרוץ, לשחק, לאכול. משתמשים בה אחרי מילים כמו ״רוצה״, ״צריך״, ״אוהבת״: ״אני אוהבת לשחק כדורגל״.
ויש גם ״ציווי״ — צורה שבה נותנים הוראה או מבקשים לעשות משהו: ״כתוב!״, ״כתבי!״, ״כתבו!״. הציווי מופנה תמיד למי שמדברים איתו. בדיבור יום־יומי הרבה פעמים משתמשים בעתיד במקום בציווי: ״תכתוב את התשובה״, וזה נשמע רך יותר.
טעויות נפוצות
טעות שכיחה היא לומר ״אני יכתוב״ או ״אני ילך״. הצורה הנכונה לגוף ״אני״ בעתיד מתחילה ב־א: אני אכתוב, אני אלך, אני אשחק. ה־י בתחילת הפועל בעתיד שייכת ל״הוא״ ול״הם״: הוא יכתוב, הם ילכו.
טעות נוספת היא ערבוב זמנים באותו סיפור: ״אתמול הלכנו לים ואנחנו שוחים במים״. כשמספרים על משהו שקרה, כדאי להישאר בעבר לאורך כל הסיפור: ״אתמול הלכנו לים ושחינו במים״.
״להיות״ בשלושת הזמנים
לפועל ״להיות״ יש תכונה מעניינת: בהווה בדרך כלל לא אומרים אותו. אומרים ״אני שמח״ ו״השמיים כחולים״, בלי שום פועל. אבל בעבר ובעתיד הוא מופיע: ״אתמול הייתי שמח״, ״מחר אהיה שמח״, ״השמיים היו כחולים״, ״השמיים יהיו כחולים״.
הפועל ״היה״ עוזר גם לתאר דברים שקרו בעבר באופן קבוע: ״כשהייתי קטן, הייתי הולך לגן ברגל״. ובחיבור, כדאי לבחור זמן אחד לסיפור כולו — לרוב עבר — ולעבור לזמן אחר רק כשיש לכך סיבה, למשל כשדמות מדברת: ״אמרתי לו: ׳מחר אבוא לבקר׳״.
תרגיל לבית: קחו משפט אחד, כמו ״אני מבשל ארוחת ערב״, והעבירו אותו לשלושת הזמנים: ״אתמול בישלתי ארוחת ערב״, ״עכשיו אני מבשל ארוחת ערב״, ״מחר אבשל ארוחת ערב״. שימו לב אילו אותיות נוספו או השתנו בכל פעם, ובאיזה חלק של המילה.