כדי לדבר על גזרות, נותנים שמות לאותיות השורש לפי פ־ע־ל: האות הראשונה נקראת פ׳ הפועל, השנייה ע׳ הפועל, והשלישית ל׳ הפועל. מכאן שמות הגזרות. ״ל״ה״ פירושו שורש שבו ל׳ הפועל היא ה׳ (ק־נ־ה, ב־נ־ה). ״ע״ו״ פירושו שורש שבו ע׳ הפועל היא ו׳ (ק־ו־ם). ״פ״נ״ פירושו שורש שבו פ׳ הפועל היא נ׳ (נ־פ־ל).
בגזרת ל״ה ה־ה׳ משתנה: קנה, אבל קניתי וקנו, ושם הפועל מסתיים ב־ות: לקנות. בנחי ע״ו וע״י האות האמצעית נעלמת בעבר: קם, קמתי, שר, שרתי — וחוזרת בעתיד ובשם הפועל: יקום, לקום, לשיר. בגזרת פ״נ הנ׳ נשמרת בעבר (נפל) ונעלמת בעתיד (יפול).
הגזרות עוזרות למצוא שורש כשיש רק שתי אותיות ברורות, כמו ב״רצנו״ או ב״קנו״. שואלים: אולי חסרה ו׳ או י׳ באמצע? ה׳ בסוף? נ׳ בהתחלה? ובודקים בעזרת שם הפועל: ״לרוץ״ מגלה את ר־ו־ץ, ו״לקנות״ את ק־נ־ה. טעות נפוצה היא לחשוב ששורש כמו ק־ו־ם הוא בן שתי אותיות בלבד.