״כתבתי״ מספר מי כתב ומתי. ״לכתוב״ לא מספר לא מי ולא מתי — הוא רק שם את הפעולה עצמה, ולכן נקרא ״שם הפועל״. בגלל זה הוא לא משתנה: אני רוצה לכתוב, הם רצו לכתוב, מחר נצטרך לכתוב. הפועל שלפניו משתנה, ושם הפועל נשאר.
לכל בניין יש צורה משלו לשם הפועל: לשמור (קל), להיכנס (נפעל), לדבר (פיעל), להדליק (הפעיל), להתלבש (התפעל). לבניינים הסבילים פועל והופעל אין שם פועל בשימוש. בשורשים שהאות האחרונה שלהם ה׳ שם הפועל מסתיים ב־ות (לקנות, לראות), ובשורשים כמו ק־ו־ם הוא נראה כמו ״לקום״. לכן שם הפועל עוזר מאוד למצוא שורש.
צריך להיזהר: לא כל מילה שמתחילה ב־ל׳ היא שם פועל. ״לחם״ ו״לילה״ הן מילים רגילות, ו״לסבתא״ הוא ל׳ ועוד ״סבתא״. בדיקה: האם אפשר לומר ״אני רוצה...״ והמילה מתארת פעולה? ״אני רוצה לרקוד״ — כן. עוד מקום שבו פוגשים שם פועל הוא שלטים והוראות: ״לא לעשן״, ״לחכות בתור״.