המין הדקדוקי אינו אומר שהכיסא ״בן״ או שהמיטה ״בת״. זה כלל של השפה, שקובע איך ייראו המילים שמסביב: ״הכיסא נשבר״, אבל ״המיטה נשברה״. אצל אנשים ובעלי חיים המין הדקדוקי בדרך כלל מתאים למציאות: ילד וילדה, סוס וסוסה.
לרוב המילים בנקבה יש סיומת שמסמנת אותן: ־ה (שמלה), ־ת (מחברת), ־ית (מכונית) או ־ות (חנות). אבל יש יוצאי דופן. מילים כמו עיר, ארץ, אבן, יד, רגל, עין וציפור הן נקבה בלי סיומת. ומילים כמו לילה, בית וזית הן זכר, אף שהן נראות כמו נקבה.
המבחן הקל: מצמידים למילה שם תואר כמו ״חדש״ או ״חדשה״, או אומרים ״זה״ ו״זאת״, ושומעים מה נשמע נכון. ״חלון חדש״ — זכר. ״חנות חדשה״ — נקבה. וכשמדברים על קבוצה מעורבת, משתמשים בצורת הזכר: ״הילדים והילדות היו שמחים״.

