מספר סודר לא אומר כמה דברים יש, אלא באיזה מקום עומד דבר מסוים. ״זכיתי במקום הראשון״, ״אני בכיתה השלישית״, ״זה היום החמישי של הטיול״. המספר הסודר מתנהג כמו שם תואר: הוא בא אחרי שם העצם ומתאים לו במין ובידיעה — ״הבית השני״, ״הקומה השנייה״.
הצורות המיוחדות של המספר הסודר קיימות מראשון עד עשירי: ראשון, שני, שלישי, רביעי, חמישי, שישי, שביעי, שמיני, תשיעי, עשירי. בנקבה מוסיפים ־ה או ־ית: ראשונה, שנייה, רביעית, עשירית. אחרי עשר משתמשים במספר המונה עם ה׳ הידיעה: ״הפרק האחד עשר״, ״היום העשרים״.
טעות נפוצה היא לבלבל בין ״שני״ הסודר לבין ״שני״ המונה. ״שני ילדים״ פירושו שניים, כלומר כמות, ואילו ״הילד השני״ פירושו מי שעומד במקום השני. מבחינים לפי המקום במשפט: המונה בא לפני שם העצם, והסודר בא אחריו.