🔄 משפט פעיל ומשפט סביל

מי עושה ומי ״מקבל״?

בכל פעולה יש בדרך כלל עושה, ויש מי או מה שהפעולה עוברת עליו. במשפט ״הגננת קראה את הסיפור״ הגננת היא העושה, והסיפור הוא מה שנקרא. זה משפט פעיל: הנושא (הגננת) הוא העושה, והסיפור הוא מושא ישיר.

אפשר לספר את אותו אירוע מנקודת המבט של הסיפור: ״הסיפור נקרא בידי הגננת״. עכשיו הסיפור הוא הנושא, והפועל ״נקרא״ הוא פועל סביל — הוא מתאר פעולה שנעשתה בנושא. העושה עבר לסוף המשפט, אחרי המילים ״בידי״ או ״על ידי״, ואפשר גם להשמיט אותו לגמרי.

שלושה זוגות של בניינים

לכל אחד משלושת הבניינים הפעילים העיקריים יש בניין סביל שמתאים לו. לבניין קל מתאים בדרך כלל נפעל: כתב — נכתב, שבר — נשבר, גנב — נגנב. לפיעל מתאים פועל: סידר — סודר, צייר — צויר, ביטל — בוטל. להפעיל מתאים הופעל: הדליק — הודלק, הכין — הוכן, הזמין — הוזמן.

שני הבניינים פועל והופעל משמשים כמעט רק לסביל, ואין להם שם פועל וציווי. לכן אין ״לסודר״ או ״להודלק״. נפעל, לעומתם, הוא בניין מגוון: יש בו גם פעלים שאינם סבילים בכלל, כמו ״נכנס״, ״נרדם״, ״נלחם״ ו״נזכר״. ״הילד נרדם״ אינו משפט סביל — אף אחד לא ״הרדים״ אותו.

איך הופכים פעיל לסביל?

יש ארבעה צעדים. ראשית, מוצאים את המושא הישיר במשפט הפעיל — רק משפט שיש בו מושא ישיר אפשר להפוך לסביל. שנית, הופכים את המושא לנושא ומוחקים את ״את״. שלישית, מעבירים את הפועל לבניין הסביל המתאים ומתאימים אותו לנושא החדש במין, במספר ובזמן. רביעית, אם רוצים, מוסיפים את העושה אחרי ״בידי״ או ״על ידי״.

דוגמה: ״העירייה שיפצה את הספרייה.״ המושא הוא ״הספרייה״ (נקבה, יחיד). הפועל ״שיפצה״ בבניין פיעל, ולכן הסביל בבניין פועל: ״שופצה״. התוצאה: ״הספרייה שופצה בידי העירייה.״ ועוד דוגמה, ברבים: ״התלמידים הכינו את הקישוטים״ — ״הקישוטים הוכנו בידי התלמידים.״

טעות נפוצה היא לשכוח את ההתאמה: ״הקישוטים הוכן״ במקום ״הקישוטים הוכנו״. הפועל הסביל מתאים לנושא החדש, ולא לעושה.

מתי כותבים בסביל?

משתמשים בסביל כשהעושה אינו ידוע: ״האופניים שלי נגנבו״; כשהוא לא חשוב: ״הכביש נסלל בשנה שעברה״; או כשרוצים לשים במרכז את מה שקרה ולא את מי שעשה: ״התרופה אושרה לשימוש״. לכן הסביל נפוץ בידיעות חדשותיות, בהוראות ובכתיבה מדעית.

מצד שני, טקסט שכולו סביל נשמע מרוחק, ולפעמים מסתיר מי אחראי. ״נעשו טעויות״ אומר פחות מ״עשינו טעויות״. כותב טוב בוחר בכל משפט את הצורה שמתאימה למה שהוא רוצה להדגיש.