למה קשרים לוגיים חשובים?
קראו את שני המשפטים ״ירד גשם״ ו״יצאנו לטיול״. בלי מילת קישור לא ברור מה הקשר ביניהם. אם נכתוב ״ירד גשם, ולכן יצאנו לטיול״, המשפט יישמע מוזר. אם נכתוב ״אף על פי שירד גשם, יצאנו לטיול״, המשפט הגיוני וברור. מילה אחת שינתה את כל המשמעות.
בכתיבה, ובמיוחד בכתיבה טיעונית, הקורא לא יכול לשאול אותנו למה התכוונו. מילות הקישור מחליפות את ההסבר בעל פה: הן אומרות לו ״עכשיו בא נימוק״, ״עכשיו באה מסקנה״ או ״עכשיו בא הצד השני״.
הקשרים העיקריים
הוספה — מוסיפים רעיון באותו כיוון: ו־, גם, וכן, בנוסף, יתר על כן. ״המשחק מהנה, ויתר על כן הוא מלמד חשבון.״
סיבה — מסבירים למה: כי, מפני ש־, משום ש־, כיוון ש־, הואיל ו־, ולפני שם עצם: בגלל, עקב, בשל. ״הטיול נדחה בשל מזג האוויר.״
תוצאה ומסקנה — מה נובע מזה: לכן, לפיכך, על כן, משום כך, כתוצאה מכך. ״הכרטיסים אזלו; לפיכך נשארנו בבית.״
ניגוד — מציגים שני דברים שונים זה מול זה: אבל, אך, אולם, לעומת זאת, ואילו. ״אחי אוהב ים, ואילו אני מעדיף הרים.״
ויתור — מה שהיה צפוי לא קרה: אף על פי ש־, למרות ש־, אף ש־, ולפני שם עצם: למרות, חרף. ״למרות העייפות, המשכנו ללכת.״
תנאי — מה צריך לקרות קודם: אם, בתנאי ש־, ובתנאי שלא התקיים: אילו, לו, לולא. ״אילו ידעתי, הייתי מגיע.״ תכלית — לשם מה: כדי ש־, כדי ל־, על מנת ש־. ״קמנו מוקדם כדי לראות את הזריחה.״
הבחנות שכדאי להכיר
סיבה או תוצאה? שתיהן מתארות את אותו קשר, אבל מכיוונים הפוכים. ״נשארנו בבית מפני שירד גשם״ — מילת הקישור צמודה לסיבה. ״ירד גשם, לכן נשארנו בבית״ — מילת הקישור צמודה לתוצאה. מי שמחליף ביניהן כותב משפט הפוך: ״ירד גשם מפני שנשארנו בבית״.
ניגוד או ויתור? בניגוד שני הצדדים פשוט שונים, ואין ציפייה שנשברה: ״דנה גבוהה, ואילו אחותה נמוכה.״ בוויתור יש ציפייה שלא התממשה: ״אף על פי שדנה התאמנה, היא לא נבחרה לנבחרת״ — ציפינו שהאימון יעזור, וזה לא קרה.
עוד הבחנה: ״בגלל״, ״עקב״, ״בשל״ ו״למרות״ באות לפני שם עצם (״בגלל הגשם״), ואילו ״מפני ש־״, ״משום ש־״ ו״למרות ש־״ באות לפני משפט (״מפני שירד גשם״). בכתיבה תקנית מקפידים על ההתאמה הזאת.
קשרים בכתיבת טיעון
טקסט טיעוני טוב בנוי כמו גשר: טענה, נימוקים, טענת נגד ומסקנה — ומילות הקישור הן העמודים שמחזיקים אותו. ״ראשית... שנית... יתר על כן...״ מסמנות נימוקים. ״אמנם... אולם...״ מכירות בטענה שכנגד ודוחות אותה. ״לסיכום״ ו״לפיכך״ מובילות למסקנה. כשהקורא רואה את המילים האלה, הוא יודע בכל רגע איפה הוא נמצא בטיעון.

